ישראל קצרה כמה וכמה פרסי נובל בשנים האחרונות, כאלה ששמים אותנו על המפה – במיוחד אם מביטים במספרם יחסית לאוכלוסייה הקטנטנה שלנו. הבעיה היא שכשחושבים על העתיד, מבינים שהסיכויים לפרסי נובל ישראלים בעתיד הולכים ומתגמדים, כשעוד ועוד חוקרים וחוקרות מצטיינים בוחרים, ולא פעם נאלצים, להישאר ולחיות בחו״ל. לפעמים אלו תנאי המחיה הנוחים והשפיות חסרת המלחמות ולפעמים מדובר באילוץ כלכלי שמשאיר אותם שם, כשבישראל פשוט לא נמצאת משרה מתאימה בה יוכלו לעבוד.
אז איך משאירים את הצעירים בישראל? משרד החינוך אסף את תלמידי כיתות י״א המחוננים מרחבי הארץ וקיים במרכז הבינתחומי בהרצליה כנס מיוחד כדי להעלות פתרונות יצירתיים לבעיה הזו. "זו הפעם הראשונה שאנחנו מפגישים בני נוער מחוננים מכל קצוות הארץ, לעסוק יחד בסוגיה אקטואלית ובעלת חשיבות לאומית. אנו מקווים כי תהליך החשיבה שיחוו התלמידים בכנס, יוביל אותנו לרעיונות חדשים ומשמעותיים אודות סוגיית בריחת מוחות צעירים", אמר מנחם נדלר, מנהל האגף למחוננים ולמצטיינים במשרד החינוך.
הרעיונות שהעלו התלמידים הצעירים מגוונים ויצירתיים במיוחד. לפעמים – יצירתיים מדי, אבל היי – בסיעור מוחות אסור לשפוט: שיטת תגמול שתעניק לסטודנטים מצטיינים דירות בעד ציונים טובים והנחה בשכר הלימוד על בסיס הציונים במבחנים, למשל. הצעה תמימה ומתוקה שצעירה מדי בכדי לקחת בחשבון את הזהות של אותם תלמידים, שיש להניח שיבואו ממעמד סוציו אקונומי גבוה יותר מלכתחילה, כזה שיאפשר להם לא לעבוד בזמן התואר, למשל, ולהקדיש את הזמן ללימודים.
חוסר הניסיון ניכר בהצעות הללו. הן לא מכילות את כל המכלול המורכב שמאלץ צעירים מבריקים לעזוב מדינה שהם אוהבים ולחיות בניכר במקום במולדת והן לא מתחשבות במצב העגום של האקדמיה בארץ, אבל היצירתיות ניכרת בהן. למשל, התלמידים הציעו הקמת עיר סטודנטים בנגב שתהיה אלטרנטיבה לתל אביב, הקמת חברה אזרחית שעובדת עם הממשלה ומעסיקה אקדמאים, בניה מהירה בעזרת חברה סינית וגם מניפולציות כדי להשאיר את הצעירים בארץ: מיצירת ביורוקרטיות מסועפות שיתישו אותם ועד קמפיין שינגן על רגשות העוזבים ויזכיר להם את הדורות שנלחמו על הקמת המדינה שהם עוזבים. היו גם רעיונות נוגדים, כמו הפיכת הצבא למקצועי וביטול שירות החובה כדי להעניק שוויון הזדמנויות חברתי ויצירת איחוד מדינות עם שכננו, כמו האיחוד האירופי, כדי לייצר כוח כלכלי ותנופה כלכלית משמעותית.