"האדם הוא מידת כל הדברים. לאלה שהינם כפי שהינם ולאלה שאינם כפי שאינם" . אמר פרוטגורס הסופיסט היווני. כסטודנטית בתואר הכי לא מעשי שמישהו אי פעם יכול היה להמציא, ציפיתי לשמוע משפטים מהסוג הזה והאמת שבשביל זה באתי. אבל לפני שבועיים, כששמעתי את המשפט הזה לראשונה בכיתה מלאת אנשים ורעש תקתוקים, יצא לי גיחוך. הוא לא יצא מתוך איזו הסתייגות נחרצת או הזדהות, אלא מעצם הסיטואציה המבדרת בה מצאתי את עצמי, מנסה להבין מה לעזאזל שמעתי עכשיו. (אגב היום, אחרי שהבנתי את הטענה, בואו נגיד שאני לא מעריצה שרופה.)

יובל, נעים מאוד אוניברסיטה. אוניברסיטה, נעים מאוד, יובל. בגיל 26 אחרי קריירה כרקדנית ודוגמנית, בחיתוליה של קריירת משחק ואחרי שנת נישואין וחצי פלוס כלבה, החלטתי ללכת ללמוד. ומצאתי את עצמי סטודנטית לתואר ראשון בחוג לפילוסופיה ובחוג התכנית הרב תחומית במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב.

כאומנית עצמאית, להתבטל בבית ביום שלישי ב11 בבוקר לא היה דבר חריג. כל זמן שבו לא הייתי באודישנים או בצילומים, ישבתי בבית וגללתי באינסטגרם או שבהיתי באוויר והרהרתי על החיים.
אחרי שנים של הצבת מטרות וניסיון נואש לכבוש פסגות, עמדתי השנה אמיצה מול עצמי והתוודתי - נמאס לי. נמאס לי לחכות לטלפון שיצלצל ויבשר לי אם התקבלתי לעוד עבודה מזדמנת, נמאס לי לתפוס את עצמי כ"פרצוף יפה" בלבד ונמאס לי שהקהל שלי, שבכל זאת צברתי, לא באמת מכיר אותי. בטח שלא את הגרסה הטובה ביותר שלי.

בצעד גס עשיתי סוויצ' בגישה. סיגלתי פרו אקטיביות ליום יום שלי והתחלתי לחקור את עצמי ואת החיים. העברתי שעות בקריאת ספרים, צפייה בהרצאות והאזנה לפודקאסטים. טוני רובינס, רבנים קבליים, תכניות על ציוויליזציות עתיקות ומדיטציות טיבטיות. כולן פקדו את סלוני מדי יום. התפתחות רוחנית אם תרצו. קצף התכנים והרעיונות ששטף אותי הותיר אותי עם תובנה עיקרית אחת: אני אוהבת ללמוד. מאוד. איך אלחשתי את הסקרנות שלי במשך כל כך הרבה שנים לטובת ריכולים ועובדות לא חשובות על דוגמניות? תהיתי.

צלילה חופשית למעמקי המוח שלי

ברגע די ספונטני  עלה לי לראש הרעיון ללמוד. "עכשיו תוכלי להמשיך להתפלסף רק עם תעודות", סבתא שלי צחקה. היא צודקת- אם יש משהו שתמיד אהבתי לעשות זה לחפור ולבלבל את השכל על החיים ומשמעותם. אז למה לא "להתמקצע" בזה? תוך פחות משבוע נרשמתי לשנת הלימודים. היה לי ברור שאין לי מושג לאן אני נכנסת וגם הכרתי בעצמי ובאופציה שתוך שבועיים אחטוף 'סיבוב' ואבין שעשיתי טעות. אבל ככל שהזמן עבר התרגשתי יותר ויותר לקראת הלימודים וכשנכנסתי לשבוע הראשון שלי באוניברסיטה לא יכולתי להפסיק לחייך. בעודי מוקפת אנשים מכל הגילאים, לומדת על מושגים כמו "נפש", "הכרה", "ידיעה" ו-"אמת", ידעתי שהגעתי למקום הנכון.

View this post on Instagram

מפה לשם אני סטודנטית. מי היה מאמין? שנים הצהרתי שאקדמיה זה לא בשבילי ושזה בזבוז זמן עבורי כי אני עוסקת בעולמות הבמה אז זה לא פרקטי. היום אני מצהירה שעבורי- יום בלי ללמוד משהו חדש הוא יום מבוזבז ואני מתחילה ללמוד את התואר הכי לא "פרקטי" כי זה בכלל לא משנה. אני פשוט צמאה לידע. מי שקצת עוקב כבר שמע על השינוי העצום שעברתי השנה בגישה שלי כלפי עצמי ואפשר לומר שאפילו גיליתי את עצמי מחדש. נזכרתי שמאחורי המעטפת יש לי מוח סקרן שצריך להאכיל ולהשקות. אני מתרגשת לפתוח את הראש, לשאול שאלות, לאתגר את השכל של עצמי ופשוט לחקור את החיים במסגרת כזאת. נ.ב הלוואי שאמשיך להרגיש ככה גם אחרי מבחן או שניים Wish me luck!✨✨✨ #newstudent #newbeginnings #university #straightdenim_ii

A post shared by Yuval Gonen (@yuvalgonen) on



מצוידת בלפטופ ואוכל שיספיק עד 18:00 בערב, צללתי צלילה חופשית למעמקי המוח שלי. הרגשתי שלכמה שעות אני מפסיקה להיות יובל והופכת להיות ספוג. לא היה לי פנאי מחשבתי להרהר על המשימות הפרטיות שלי, על הקריירה שלי, או על מה אני לובשת מחר בבוקר. גם בהפסקות בין השיעורים הייתי עסוקה בלוודא ששמרתי את הסיכומים, לאכול איזה תפוח ולנסות לנווט את עצמי בקמפוס הענק הזה לכיוון השיעור הבא. בסוף אותו שבוע התמוטטתי על הספה. מותשת פיזית, מבולבלת לחלוטין, מנסה להיזכר איפה השארתי את ה"חיים הקודמים" שלי ואיך משלבים אותם עם המציאות החדשה.

מתלבטים איזה תואר הכי מתאים לכם? הכירו את Leap -  כלי חכם לבחירת מסלול קריירה בהתאמה אישית לאבחון חינם>>

אחרי שש שנים כאזרחית עובדת אני מזהה אצלי מגמתיות - אני אוהבת שינויים. אני באמת מאמינה שתנועה תמיד עדיפה על הישארות במקום וזה גורם לי להרגיש שאני חיה. אבל עד כה, עשיתי צעד אחד ימינה וצעד אחד שמאלה. גם אם טסתי לקצה השני של העולם לעבוד, תנאי העבודה לא היו זרים לי. לעומת זאת, הטייטל החדש- "סטודנטית" הוא הטייטל האחרון שהייתי מצפה להדביק לעצמי. שנים הצהרתי בפני סובבי שאקדמיה לא מתאימה לי, "אני פרפורמרית" אמרתי כתירוץ עצלן. "מה אני צריכה להתחייב עכשיו לשלוש שנים? עבודות, מבחנים... יש לי דברים יותר טובים לעשות עם הזמן הזה". טעיתי. אני חושבת היום שלמידה מכל סוג היא הניצול הכי טוב לזמן ולכסף (אולי חוץ מלטייל). המילה פילוסופיה ביוונית אומרת "אהבת חכמה". ואם כך הדבר, למרות שאני רק בשבוע השלישי ללימודים ואפילו לא עברתי תקופת מבחנים אחת, אני ארשה לעצמי, לצרכי הטקסט הזה, לקרוא לעצמי פילוסופית. כי גם אני כגדולי הפילוסופים אוהבת לדעת, אוהבת חכמה.