הכי רחוק מהסטראוטיפ: 3 אנשים שלא הייתם מנחשים שיהיו מורים

להיות מורה זה לא רק לדעת לעמוד מול כיתה ולהעביר את החומר, לאנשי הוראה יש השפעה, חינוכית וחברתית על הילדים ובני הנוער אותם הם מלמדים. שוחחנו עם שלושה אקדמאים מתחומים שונים שבחרו בהוראה, וקיבלנו הצצה לאחת העבודות הכי משמעותיות וחשובות שיש.

קובי דגן מורה קרוב ל-3 שנים, לאחר שעשה את הכשרתו בחותם, תכנית למנהיגות חינוכית חברתית שמכשירה מורים ומלמדת אותם לראות את התלמידים מעבר לציונים. הוא מורה ומחנך של כיתות ה'-ו' ומשמש כרכז הפדגוגי בבית הספר אבל את דרכו החל במסלול אחר לגמרי. "עשיתי תואר בתקשורת במסלול רדיו, מתוך סקרנות ולא מתוך חשיבה על תפקיד עתידי". בהמשך עסק בתחום השיווק והפרסום הדיגיטלי אך הרגיש שזה לא המקום שלו, "אמנם מאוד נהניתי ועבדתי עם תקציבים גדולים ויש יוקרה לתפקיד, אבל אף פעם לא הייתי שלם עם המקצוע" הוא מספר.

"בסוף אתה קוצר את הפירות"

לאחר שעזב את התחום והרגיש שהוא לא מוצא את עצמו, בתמיכת אשתו התחיל מסלול של הוראה, למרות שזה נראה לו תהליך ארוך מאוד ולמרות שלא היה בטוח שהוא בנוי לזה. "גיליתי שהוראה ושיווק זה די דומה. כמורה אתה צריך לדעת לשווק לילדים בזמן קצר את העתיד שלהם ואת התכנים. גם האופן שבו אתה מלמד צריך להיות קריאייטיבי כדי לגרום לילדים לקחת חלק פעיל בשיעור, להקשיב ולהתחבר לנושא".

כשמדברים על חותם הוא מתנצל על הקלישאה ואומר "חותם נתנו לי משמעות ממש גדולה בחיים, מעבר לעבודה היומיומית. המטרה של חותם היא לייצר שינוי בחברה הישראלית ולקדם שוויון הזדמנויות באמצעות חינוך, להאמין בכל ילד בלי תלות במקום וברקע ממנו הגיע. יש לי יכולת להביא את עצמי לידי ביטוי, להוביל את המערכת ולא רק להיות בורג קטן בה". תהליך המיונים וההכשרה היה אינטנסיבי וקפדני וגם כיום, כמורה, הוא מודה שהעבודה קשה ואינטנסיבית, "אבל בסוף אתה קוצר את הפירות. יש לך אופציה לייצר שינוי אמיתי ומשמעותי, גם אם נקודתי, בילד, בכיתה, בבית ספר. זאת עבודה סופר מתגמלת. לנפש, לא בשכר".

"התלמידים כל היום בראש שלנו"

גם ביבי קרפל-אביטל, מורה למתמטיקה לכיתות ט'-י"ב בצפון הארץ, מרגישה שמקצוע ההוראה לא מספיק מוערך בארץ, בעיקר כלכלית, ואנשים נוטים לחשוב שזו עבודה קלה עם הרבה חופשות וימי עבודה קצרים. "זו עבודה מאוד משמעותית ומתגמלת ברמה הרגשית. הוראה דורשת אנשים איכותיים שאוהבים מה שהם עושים. לפעמים לא מבינים כמה עומס מנטלי אנחנו המורים סוחבים איתנו. התלמידים כל היום בראש שלנו".

 קרפל-אביטל עשתה תואר ראשון ושני במדעי הסביבה והגאולוגיה, אך כשעבדה בתחום, הבינה שמשהו חסר. "היה לי משעמם, לא היו לי אתגרים רגשיים ולא השתמשתי בכישורים החברתיים שיש לי וביכולות הניהול, הארגון וההובלה שלי. החלטתי לשים במרכז את ההוראה כי הרגשתי שזה תחום שאני יכולה לתת בו מעל ומעבר. היום כיף לי לקום בבוקר ולנסוע לעבודה. אני מוקפת באנשים טובים ובתלמידים שכיף לי לראות אותם", היא אומרת. כמורה למתמטיקה, מקצוע שרבים לא אוהבים, היא מבינה את חשיבות החיבור לתלמידים. "אם אתה נופל על מורה שאתה מתחבר אליו – אתה תאהב את המקצוע. תלמידים שמתקשים במתמטיקה מתחילים לשנוא את המקצוע, ואם המורה לא קשוב ולא מתווך להם אותו - אז כך זה יישאר".

"הרגשתי שזה אבוד"

דנה דודאי הגיעה מעולם הקרקס והלוליינות והיא מנהלת בי"ס לאקרובטיקה אווירית. בנוסף, כיום היא גם מחנכת כיתות ב' ומלמדת את רוב המקצועות הנלמדים בכיתה. "הקרקס הוא מפעל חיי שכנראה ילך איתי לנצח, אבל הרגשתי שאני רוצה משהו עם יותר משמעות. שמעתי ברדיו על תכנית חותם והרגשתי שממש קוראים לי, שמדברים אליי".

 גם היא מזכירה את הפער בין התגמול הרגשי הגדול לחוסר התגמול הכלכלי, "אני מרגישה שזה התפקיד הכי חשוב שיש. כל מפגש עם ילד הוא הזדמנות. הרגע הזה שאני מרגישה שהצלחתי, שראיתי אותו, שהשפעתי, שהוא הצליח להיפתח אליי, שהקשר מתחזק, שאני יושבת לשיחה עם תלמיד ורואה שעזרתי לו, זה שווה הכל. אין עוד מקצוע כמו חינוך, שמקבלים כזאת אהבה מילדים".

 דודאי מרגישה שהוראה זאת העבודה הכי קשה שיש אך הכי חשובה ומתגמלת. "את נכנסת לתפקיד מורכב ומשמעותי ואת באה עם רצון ואידאלים, אבל אין לך מושג איזה מורה את רוצה להיות. לי לקח זמן. בהתחלה זה היה קטסטרופה, בעיות משמעת, בלאגן בשיעור. הרגשתי שזה אבוד," היא מספרת. "לאט לאט הבנתי שהתלמידים צריכים דמות מבוגרת שיוכלו לסמוך עליה. הבנתי שמקומי שם, החזרתי לעצמי את הביטחון, דרשתי מהם הקשבה וגם הקשבתי להם. היום אני לא מוותרת להם ולא מוותרת עליהם".

 "אני נהנה לבוא לעבודה"

האהבה של שלושת המורים לעבודה ולתלמידים מאוד בולטת בשיחה איתם. "העבודה החינוכית מאוד ביגרה אותי" אומר דגן, "אני נהנה לבוא לעבודה והערך המוסף שאני מקבל ממנה הוא גדול. כשאני מכין שיעור אני מחכה כבר ללמד אותו. אני מרגיש חיוני, משפיע". כשהוא מתבקש לבחור רגע שהיה מיוחד ומספק עבורו בעבודה, הוא אומר "כשיש ילד שלא הסתדר בלימודים או לא הצליח להבין משהו ופתאום הוא נהנה לבוא לבית הספר, או נופל לו האסימון והוא מבין את הנושא או מצליח להוציא ציון גבוה בזכות משהו שאני לימדתי אותו, זה הכי מספק".

גם דודאי, שנמצאת בימים אלה בחופשת לידה, מביעה את אהבתה לתלמידים ולמקצוע, "אני מתגעגעת אליהם בטירוף! זאת הייתה תקופה מאוד משמעותית ואני כבר מחכה לחזור להוראה". עם כיתה של 34 ילדים זה לא מובן מאליו להרגיש כך. "אמרו לי להיות קשוחה, בלי חיוכים, אבל הילדים שתקו מרוב פחד ולא הבינו מה אני רוצה מהם, ואז הבנתי שצריך שהכל יהיה מונע מאהבה ומהרצון לקדם אותם. גם כשהם חצופים ויש בעיות משמעת, צריך לזכור מאיפה הם מגיעים ולא לשפוט אותם".

"מורה טוב הוא מורה קשוב"

קרפל-אביטל מעידה על עצמה שהייתה תלמידה טובה, אבל ממש לא בזכות המורים שהיו לה. "כשלמדתי בתיכון היו לי הרבה קשיים בבית, ובכל זאת הוצאתי תעודת בגרות מלאה והייתי תלמידה טובה. המורים לא ידעו עליי דבר, לא לקחו אותי לשיחות, לא תמכו בי". את המורה לשל"ח היא דווקא זוכרת לטובה, "הוא היחיד שהיה קשוב אליי, ישב איתי לשיחות כי ראה שיש לי קשיים".

את התיקון לחוויה שלה היא עושה כיום, כמורה שמחוברת לתלמידים שלה. "אני תופסת את התלמידים בהפסקות, מדברת איתם, בודקת מה קורה בבית ובחיי החברה שלהם. לוקח זמן לפתח קשר, אבל כשזה קורה הם מרגישים מחוברים ומחויבים אליי גם בכיתה. נוצר כבוד הדדי". ההקשבה לתלמידים חשובה מאוד בעיניה. "מורה טוב הוא מורה קשוב שמאפשר שיח ופתוח לדיאלוג עם התלמידים שלו. שיודע מה עובר עליהם ונמצא שם לתמיכה ולהקשבה. הוא הופך לדמות משמעותית בחיים שלהם והם מרגישים שאפשר לסמוך עליו. הוא צריך להיות איש צוות טוב, לדעת לשתף הצלחות, להיות מקצועי, ברור, מאורגן ומסודר. לדאוג שהתלמידים לא יפלו בין הכיסאות".

"מורה יכול ברגע אחד להרים ילד לשמיים או למוטט אותו"

גם דודאי מספרת שהייתה תלמידה טובה. "הייתי חנונית אבל היו לי מפגשים עם מורים שפגעו לי בביטחון. מורה יכול ברגע אחד להרים ילד לשמיים או למוטט אותו לריצפה במילה או במבט". מורה טוב בעיניה צריך להיות בנאדם ערכי. כזה שמסתכל על התלמיד ולא על עצמו. "הרבה מורים הם מאוד כוחניים ואני יכולה להבין איך זה קורה, האיבוד שליטה הוא כל כך קל, אבל צריך להסתכל על החוויה של התלמיד, לא לוותר, לשים גבולות, לדרוש מהתלמידים, להקפיד על משמעת. להיות עם מקסימום הקשבה ועם לב פתוח, ולזכור כל הזמן למה בחרת לעבוד עם ילדים".

דגן, לעומתן, מתאר את עצמו כתלמיד קופצני ומתחכם, אך גם סקרן ועם חדוות למידה גדולה. "קראתי הרבה ולמדתי המון לבד. פעם זה היה כמו תעשייה. היו מורים, תלמידים, שולחנות, דפים, מבחנים. היום אנחנו מאפשרים לתלמידים להתנסות במה שהם לומדים, מתווכים עבורם את הידע וממקדים אותם".

כשהוא נשאל מה זה מורה טוב בעיניו, הוא משתהה עם התשובה. "אולי זה מורה שהתלמידים מזדהים איתו, שהם נהנים לבוא לבית הספר, שהם סומכים עליו ומבינים את חשיבות הלמידה. מורה שגורם לילד להרגיש שהוא לא שקוף". באופן אישי, הוא משתדל גם להכניס תיאטרליות ומשחקים לתהליך הלמידה והרבה הנאה. "אני מאמין שאם התלמידים ייהנו מהמרחב שהם באים אליו, דרך ההנאה תיווצר סקרנות ומתוכה תגיע הלמידה".

להפוך לדמות משמעותית עבור התלמידים

קרפל-אביטל מציגה דוגמה לקשר משמעותי שבנתה עם אחת התלמידות שלה. "הייתה תלמידה שלמדה אצלי ב-4 יחידות מתמטיקה וכשרצתה לרדת ל-3 יחידות היא דיברה איתי המון, התייעצה איתי, החשיבה אותי כדמות משמעותית. משם נבנה הקשר בינינו והיא החלה לשתף אותי גם בחיים האישיים שלה ובמה שעובר עליה. נתתי לה להרגיש בנוח וגם היום, כשאני כבר לא המורה שלה, היא לפעמים מעדכנת אותי בכל מיני דברים מהחיים שלה".

>> לפרטים ולהצטרפות לתוכנית חותם

דודאי מספרת גם היא על תהליך משמעותי שעברה עם תלמידיה, כשהצליחה למנוע חרם. "היה ניסיון לעשות חרם על אחת התלמידות. גם עליי עשו חרם כילדה ואני יודעת כמה זה נורא. רציתי לעקור את זה מהשורש והתחלתי לעשות עבודה כיתתית סביב הנושא. זה היה לי חשוב יותר מכל חומר לימוד אחר. רציתי ללמד אותם איך להתנהג, איך להיות חברים טובים, מה המשמעות של התנהגות בריונית". התהליך לקח כחודש וחצי והחרם על הילדה לא התקיים. "היא הצליחה להשתלב חברתית עם בנות הכיתה, הפכה להיות פעילה יותר בהפסקות והבנתי בשיחות שלי איתה שזה עזר לה. הלוואי שמישהו היה עושה את זה עבורי כשהייתי תלמידה".