עלעול מקרי באתר חיפוש העבודה "דרוש ניסיון" הניב בין היתר את הצעות העבודה הבאות: מהנדס בחברת היי-טק (עם אופציה עתידית לניהול צוות פיתוח); פקח מיון מזוודות בחברת תעופה; איש/ת תמיכה; מוכרן ברשת מוצרי בישול ואירוח; מאבטח בחברת שמירה; מנהל עבודה בבניין; מהנדס מכונות; עורך פטנטים; עובד ייצור.

ההצעות נכתבו כמובן בלשון זכר ונקבה, אך ייחודן בכך שהן מיועדות לבני 60 פלוס. חלקן מפורסמות באופן בלעדי באתר, חלקן גם באתרים אחרים שפונים לכל הגילאים; רובן מציעות עבודה במשרה חלקית, אך אחדות עבודה מפרכת במשמרות; חלקן בשכר מינימום ובאחרות השכר נתון למשא ומתן. ובכל מקרה, המפרסמים מתחייבים שישלמו לנקלטים את אותו שכר שהיו משלמים לעובדים צעירים.

דרוש ניסיון הוא אתר שהקימה עמותת "והדרת" ביולי 2013, ומטרתו לסייע לאנשים סמוך לגיל הפנסיה או לאחריו לחזור לשוק התעסוקה. "התחלנו בפעילות לפני ארבע שנים", אומרת יו"ר העמותה ריבי בלר, לשעבר סגנית יו"ר קרן הון סיכון JVP של היזם אראל מרגלית (כיום חבר כנסת מטעם סיעת העבודה). "עשינו יריד תעסוקה למבוגרים בבית ציוני אמריקה. לא הוצאנו אגורה על פרסום, והגיעו 4,000 איש".

לפי נייר עמדה שחיברו פרופ' איל קמחי מהאוניברסיטה העברית והחוקר קיריל שרברמן ממרכז טאוב, עד שנת 2010 היו בשוק העבודה כ-160 בני 65 ויותר לכל אלף איש, ומשנת 2011 התחיל יחס זה להשתנות והוא צפוי להגיע ל-233 מכל אלף ב-2030. נתון זה מצטרף למגמות דמוגרפיות אחרות, כמו התארכות תוחלת החיים, שמותירה לפורשים קרוב לעשרים שנות חיים בבריאות טובה ועם יכולות תפקוד. זה אומר שקצבאות הפנסיה אמורות להספיק לזמן ארוך יותר.

יתרה מכך, יש בקרב האוכלוסייה הזו גם אנשים שכלל לא חסכו לפנסיה: חובת ההפרשה נכנסה לתוקף באופן הדרגתי רק ב-2008 והגיעה למיצוי רק בינואר 2014.

יעבדו עד גיל 70? ארכיון (צילום: חדשות 2)
"הם לא רואים את מקום העבודה כתחנת ביניים כמו הצעירים"|צילום: חדשות 2

"אין לי בכלל פנסיה", אומרת ויוי עבודי, סבתא לחמישה מרמת גן, כיום עובדת כנציגת שירות בטלכלל. "כל החיים שלנו עבדנו וכשהגענו לפנסיה הבנו שאין לנו מספיק כסף. אתה רוצה לעזור לילד, ואתה לא יכול. יש אנשים בטלכלל שאחרי העבודה במוקד הולכים לשמור בבגרויות. יוקר המחיה בארץ קשה, אני לא מרשה לעצמי לארח ארוחת חג".

הצלחת למצוא עבודה מהר?
"חצי שנה ישבתי בבית. זה שובר נפשית. שלחתי המון קורות חיים, ישבתי בראיונות שהיה ברור שאני מתאימה ולא חזרו אליי בגלל הגיל".

ואז הגעת לטלכלל.
"כן. אני עובדת שם שנה וחצי. כשאני נכנסת לשם אני לא מרגישה את הגיל. חוץ מזה", היא צוחקת, "לא נגמרו לי האנרגיות ולכן אמשיך לעבוד עד כמה שייתנו לי".

מבחינת מנכ"ל טלכלל, יואב בן-יקר, הרווח הוא גם של החברה: "עובדים בגיל הזה רוצים לעבוד ומוסר העבודה שלהם לעתים גבוה מזה של הצעירים. הם לא רואים את מקום העבודה כתחנת ביניים כמו הצעירים".

וגם העובדה שאתם משלמים שכר מינימום.
"העובדים מאוד מעריכים את ההזדמנות שניתנה להם, והם יכולים להתקדם: הם מתחילים כנציגים ויכולים להתקדם למנהלים. יש לנו עובד בן 64 שהתחיל בגיל 58 כנציג והתקדם למנהל צוות של 180 עובדים".

סיבה נוספת לכך שרבים מהחוסכים אינם מצליחים לצבור קצבה ראויה לשנות הפנסיה היא העובדה ששוק העבודה השתנה ומאופיין בריבוי עבודות - אנשים עוברים ממקום עבודה אחד למשנהו ומושכים את הפיצויים, בלי להיות מודעים לפגיעה בקצבה העתידית. תמיכה בילדים ובנכדים שנאנקים ביוקר המחיה, או אף בהורים מבוגרים מהם, בוודאי לא עוזרת.

ויוי עבודי

מצב משפחתי: נשואה 2 ילדים 5 נכדים

מגורים: רמת גן

פרשה לפנסיה: הגיעה לגיל פרישה אך המשיכה לעבוד עד שפוטרה, ואז חיפשה עבודה במשך חצי שנה

מקום עבודה: נציגת שירות בטלכלל

היקף משרה: חמש פעמים בשבוע, שש שעות ביום, לעתים שעות נוספות

קריירה קודמת: 13 שנה בבנק לאומי, מזכירת מנכ"ל בחברות שונות

עיסוקים נוספים: "אמרתי שאני אקרא ספרים בפנסיה, אבל אין לי זמן. אני מוציאה את הנכדים מהמעון פעמיים בשבוע, יש לי גם גינה גדולה של חצי דונם שבה אני עובדת"

 

ויוי עבודי / צילום: איל יצהר
ויוי עבודי (צילום: איל יצהר)


אלי פויזנר

גיל: 72

מגורים: ראשון לציון

מצב משפחתי: נשוי 4 ילדים 7 נכדים

מקום עבודה: נהג אוטובוס בנתיב המהיר

היקף משרה: 120-130 שעות עבודה בחודש

פרש לפנסיה: לפני כעשר שנים

מקום עבודה קודם: קואופרטיב הכוח בראשון לציון (העוסק בהובלה), כנהג משאית, סדרן עבודה, מנהל הובלה, ולאחר מכן מנהל הקואופרטיב. פרש בגיל 62 בהתאם לחוקים המיוחדים של הקואופרטיב. מאז ועד לפני שנתיים טייל בעולם ובארץ

עיסוקים אחרים: "בכל יום רביעי נוסע עם קבוצת חברים לטיול בארץ"

אלי פויזנר / צילום: איל יצהר
אלי פויזנר (צילום: איל יצהר)


"הפנסיה שלי היא 5,400 שקל בחודש", ממחיש אלי פויזנר, 72, מראשון לציון, סב לשבעה שעובד כנהג אוטובוס בנתיב המהיר המסיע את החונים בחניון הסמוך לנתב"ג לתל אביב ולרמת גן. "זה לא מספיק לי כי אני רוצה לעזור לילדים. אני מרוויח 26 שקל בשעה. נניח שעבדתי 150 שעות בחודש; אני מגיע ל-4,000 ברוטו. באה המדינה ומורידה לי 800 שקל. כל האנשים מתלוננים על זה".

העבודה מאריכה תוחלת חיים

המניעים, אפוא, הם בעיקר כלכליים. אבל יש גם סיבות חברתיות: לדברי ד"ר יעקב בן-שאול, גרונטולוג ומרצה בעמותות לקידום מקצועי חברתי, אנשים בגיל 67 מרגישים צעירים מגילם והיו שמחים להמשיך להיות מועסקים ולתרום לחברה: "העבודה מאריכה את תוחלת החיים. אנשים שישבו בבית עשרים שנה בלי מעש ובלי פרספקטיבה עתידית - תוחלת החיים שלהם תהיה קצרה יותר".

בן-שאול מציע את המושג "זקנה אינדיבידואלית": "בעולם הזה", הוא אומר, "הולכת להיות שונות עצומה בין הגיל הכרונולוגי לבין היכולת הפיזיולוגית. בעוד פחות מעשרים שנה, אני מאמין, נגיע למצב שבו גיל יהיה רק אחד מהנתונים שיאפיין עובד, ואילו המצב הפיזיולוגי הוא שיקבע את יכולתו לעבוד".

שמואל פינסליך

גיל: 67

מגורים: ראשון לציון

מצב משפחתי: נשוי 2 5 נכדים

פרש לפנסיה: לפני עשרה חודשים

מקום עבודה: שירות לנוסע, עזרה לנוסעים נזקקים, לאופר תעופה

היקף משרה: חמש משמרות בשבוע

קריירה קודמת: 46 שנים בצה"ל, 23 שנים בקבע ו-23 שנים כאזרח עובד צה"ל, בתפקידי פיקוד ולוגיסטיקה

עיסוקים נוספים: עוסק בפאוור ליפטינג, אלוף העולם ב-2012 וב-2013 ואלוף ישראל לבני 50

שמואל פינסליך, 67, מראשון לציון, עובד חמש משמרות בשבוע. פינסליך, שפרש לפנסיה אחרי שירות קבע ועבודה כאזרח עובד צה"ל (בסך-הכול, יחד, 46 שנות עבודה), מספר בפשטות: "היכולת והמרץ לא מאפשרים לי לשבת בבית ללא תעסוקה. זה בזבוז זמן לא לעשות כלום".

שמואל פינסליך / צילום: איל יצהר
שמואל פינסליך (צילום: איל יצהר)


ד"ר מרים גולץ-דויטש

מצב משפחתי: אלמנה 3 ילדים 7 נכדים

מגורים: קריית ביאליק

פרשה לפנסיה: לפני 12 שנה

מקום עבודה: רופאת משפחה עצמאית בשירותי בריאות כללית בקריית ים

היקף משרה: חמש פעמים בשבוע, "לא מסתכלת על השעון"

קריירה קודמת: רופאת משפחה בשירותי בריאות כללית, מנהלת מרפאה בצור שלום ובקריית מוצקין

עיסוקים נוספים: מארחת את הנכדים, מבלה בקאנטרי, שומעת הרצאות ונפגשת עם חברות

ד
ד"ר מרים גולץ-דויטש (צילום: איל יצהר)


היתרון של לא להיות במרוץ

למרות כל זאת, יש עדיין דרך ארוכה לעבור: בסקר שערך המשרד לאזרחים ותיקים הצהירו 43% מהמעסיקים כי לא ימהרו להעסיק מבוגרים (האחוזים גדלים למחוזות ה-80%-90% כשהמעסיקים נשאלים על העסקה בתחומים ספציפיים כמו הנהלה, תפעול, שיווק, ייצור, מנהלה, משאבי אנוש ועוד). עוד מראה הסקר כי לרבים מהמעסיקים (66%) אין מדיניות מסודרת של העסקת עובדים ותיקים, וכן כי בין 80%-90% לא עשו התאמות ספציפיות על מנת לקלוט עובדים ותיקים ולהקל על שילובם בבית העסק.

מנכ"ל המשרד לאזרחים ותיקים, גלעד סממה, סבור שהחסם המרכזי בפני עבודה בגילאים האלה הוא החסם החברתי: "האזרח הוותיק נתפס כנזקק, כחולה, כרווחתי וכעלוב. כשאתה מדבר על אזרח ותיק אתה רואה בעיניים קשישה עם מקרר ריק. כשהאנשים האלה מנסים להשיג עבודה, הם מקבלים סירובים אוטומטיים".

כיום גם לבני 45 קשה למצוא עבודה. אז למה שיקבלו בני 65?
"צריך לעשות הבחנה ביניהם לבין אנשים בני 45 שמחפשים עבודה. אחרי גיל פרישה הם לא מחפשים קריירה. הם לא במירוץ. הם מחפשים שליש משרה או חצי משרה. בשוק יש דרישה מאוד גדולה לדבר, הם הרבה יותר יציבים ויש להם הרבה ידע והרבה ניסיון. הם לא מאיימים על העובדים אחרים".

זה טוב ויפה, אבל יש עוד כשל ביורוקרטי: שוק העבודה חסום בפני האזרחים הוותיקים לא רק מצד המעסיקים אלא גם מצד המדינה - עד גיל 70, עובד שממשיך לעבוד לא ייהנה מקצבת זקנה, וגם הטבות המס ניזוקות.
"נכון. במצב כזה, הבן אדם אומר, למה שאעבוד. ואז הוא הולך להיות נטל על המדינה. לא פעיל, מדוכא, לא נהנה מהחיים. המדינה אומרת, שבו, אל תעבדו, עדיף לכם לקבל השלמת הכנסה".

מה אתם עושים בנידון?
"במסגרת המלצות שיוגשו לאישור הממשלה וצפויות לעבור כחוק במושב הבא של הכנסת, אנחנו נבטל גם את החסם. ככל שתרוויח יותר יצטמצמו ההטבות, אבל לא במכה אחת - אלא בהדרגה. בנוסף, אנחנו מנסים להפחית מעלות המעביד ולפטור אותו מהפרשות לפנסיה עבור מבוגרים. אם הם לא יצטרכו להפריש לפנסיה - נתמרץ אותם לקחת עובדים ותיקים, והעלות הכלכלית של העסקתם תהיה יותר נמוכה".

הכתבה המלאה - במגזין G


עוד ב-mako לימודים וקריירה: