עד כמה אנחנו מושפעים מההורים שלנו כאשר אנחנו מנתבים את מסלול הקריירה שלנו? עד כמה העתיד התעסוקתי שלנו מוכתב מראש? כולנו אולי נעדיף לחשוב שאנחנו אלו שקובעים את גורלנו, אבל מתברר שלמשפחה הגרעינית שלנו יש השפעה מכרעת על הבחירות שלנו בחיים ובמיוחד על הבחירות שלנו בעולם התעסוקה.
"אני לא חושבת שמתישהו עצרתי לחשוב מה אני באמת אוהבת לעשות", "זה היה מסלול ברור כזה, מגיל קטן הם סיפרו לכולם: זה יהיה עורך דין כמו אבא שלו". משפטים מהסוג האלו שומעים הרבה בקרב כאלו שמרגישים חוסר שביעות רצון מהבחירות שלהם, אבל שלא תטעו, חלק ממי שאומר אותם הם אנשים שממש טובים במה שהם עושים - עובדים מצטיינים שמרוויחים משכורת מכובדת אבל תחושת ההחמצה והפספוס מרחפת מעליהם.
אז למה זה קורה?
בהרבה מקרים, הנטייה הטבעית שלנו תהיה ללכת בעקבות ההורים שלנו. חשבו כמה אנשי צבא אתם מכירים שממשיכים את הוריהם בדרכם הצבאית? כמה מורים, עורכי דין, רואי חשבון, חקלאים, רופאים, פוליטיקאים הם דור שני לאותו עיסוק? האם מסלול הקריירה שלהם הוכתב מראש?
במחקר שפורסם ב-2017 בניו יורק טיימס, עולה כי הסיכוי של גברים לבחור במקצוע שבו עוסק אביהם גדול פי 2.7 מהסיכוי של כלל האוכלוסייה לבחור במקצוע זה. אצל נשים נמצא כי הסיכוי שלהן לבחור במקצוע בו עוסקת אימן גדול פי 1.8 מכלל האוכלוסייה. נתונים אלו עלו מסקר חברתי כללי שנערך בין השנים 2004 ל-2016.
השפעה נוספת שיש להורינו על הבחירה המקצועית שלנו, יכולה לנבוע מהתעסקות במחשבה הכל כך מוכרת "עד כמה הוריי יהיו שבעי רצון מהמקצוע שאבחר?". או לחילופין "עד כמה אאכזב אותם אם לא אלך בדרך שמצפים ממני?". ההשפעה של אלו על הסללת הקריירה ברורה – כולנו בסופו של דבר רוצים, בין אם במודע או אם לאו, להיות אהובים על ידי ההורים, שיהיו גאים בנו.
האם לא מאוחר מידי - עד מתי אפשר לעשות שינוי בקריירה?
תחושת חוסר שביעות הרצון היא שתוביל אותנו הרבה פעמים לתהליך של שינוי. התחושה הזו יכולה להימשך חודשים ארוכים ואפילו שנים, שכן אנחנו יצורים חסכוניים באנרגיה ונוטים להישאר באזור הנוחות שלנו. האדם מטבעו חושש משינויים.
כשאנחנו במצב של חוסר שביעות רצון ממקום העבודה שלנו, אנחנו בדרך כלל נגיע למצב של דיאלוג פנימי: מצד אחד יעמוד הרצון שלנו לשינוי ומהצד השני הצורך שלנו בוודאות, הפחד משינוי, והמחשבות המגבילות שלנו.
מחשבות מגבילות הן מחשבות שישכנעו אותנו שלמרות כל התחושות השליליות, אנחנו נמצאים במקום שנכון לנו, אפשר לקרוא לזה "כלוב של זהב". אם אתם מוצאים את עצמכם אומרים משפטים כמו אלו, כנראה שאתם מפחדים מהשינוי: "מעריכים אותי כאן", "יש לי אחלה משכורת", "יש לי אחריות אני לא יכול פשוט לעזוב", "אני מבוגר מידי בשביל שינוי מהסוג הזה" וכו'.
מנגד, מחשבות המדברות בשפת השינוי יהיו כאלו שיגרמו לכם לצאת לפעולה. למשל: "אם לא עכשיו אז מתי", "חיים רק פעם אחת", "אני לא רוצה להתחרט שלא ניסיתי" וכו'.
הדיסוננס הזה והצורך לפתור אותו הוא זה שבדרך כלל יקדם שינוי. לכן חשוב לזכור, שאולי בצעירותינו יש להורינו השפעה על המקצוע בו נבחר, אך האפשרות לשינוי תמיד קיימת ותלויה אך ורק בנו.
הכותבת היא מאמנת אישית, מתמחה בעולמות הקריירה ושינויים תעסוקתיים ומנחת סדנאות הכנה לראיונות עבודה.