אריק איינשטיין שר "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", אבל מסתבר שהתשובה לשאלה "מה אתה עושה רגע לפני שאתה הולך לישון" חשובה לא פחות. למרבית המדינאים הגדולים בעולם, לאנשי העסקים המצליחים והסופרים החשובים יש שגרת לילה מרתקת במיוחד, שלה הם מייחסים את היצירתיות והפרודוקטיביות שלהם. אז מה הם עושים רגע לפני השינה?
שיחות ועידה באחת עשרה בלילה
בניגוד לקודמו בתפקיד, ג'ורג' וו. בוש, שאהב לקום בשעות מוקדמות מאוד – נשיא ארה"ב ברק אובמה, מסתבר, מעדיף לעבוד דווקא בלילות. בראיון ל"ניוזוויק" כינה אובמה את עצמו "ינשוף לילה" ופירט מה כולל ערב טיפוסי בבית הלבן.
"אני אוכל ארוחת ערב עם המשפחה, מבלה עם הילדות ואז משכיב אותן לישון בשמונה וחצי. אחר כך אני ככל הנראה אקרא מסמכי תדרוך, אטפל בנייר או אכתוב דברים עד אחת עשרה וחצי בלילה, ואז אני בדרך כלל קורא עוד חצי שעה לפני השינה. אני הולך לישון בחצות, חצות וחצי – לפעמים אפילו מאוחר יותר".
אבל שיחות הועידה שעורך אובמה עם הסגל הבכיר באחת עשרה בלילה הן כאין וכאפס לעומת הרגליו של רה"מ בריטניה המנוח ווינסטון צ'רצ'יל, שעל פי השמועות נהג לקיים פגישות בחדר האמבט שלו.
בספר "טקסים יומיים: כיצד אמנים עובדים", הסופר מייסון קורי תיעד את שגרת הערב של צ'רצ'יל: בחמש בערב שתה המנהיג וויסקי עם סודה ואז חטף תמונה של שעה וחצי. אחרי שהתעורר, הוא התרחץ ואכל ארוחת ערב בשמונה ואחרי כן שוב משקה וסיגרים עד חצות לפחות. צ'רצ'יל טען שהסייסטה הזו אפשרה לו לעבוד יום וחצי בכל יממה.
בנג'מין פרנקלין, לעומתם, הסתפק בטקס קצר ופילוסופי לפני שהלך לישון מדי ערב. באוטוביוגרפיה שלו כתב פרנקלין כי אחרי "סידור הדברים במקומם, ארוחת ערב, מוזיקה או בידור או שיחה, ובחינה של היום שהיה" הוא היה נוהג לשאול את עצמו כל לילה לפני השינה: "אילו דברים טובים עשיתי היום?".
"להפסיק לחשוב על העבודה בהדרגה"
ייתכן שקנת' צ'נולט, מנכל "אמריקן אקספרס", קרא גם הוא את האוטוביוגרפיה של פרנקלין – כי ריטואל השינה שלו, מסתבר, לא שונה מאוד. צ'נולט מעיד על עצמו שבסוף כל יום הוא כותב את שלושת הדברים העיקריים שהוא רוצה להשיג ביום למחרת, כיוון שזה עוזר לו לשמור על סדר העדיפויות כשהוא קם בבוקר.
סמנ"כלית התפעול של "פייסבוק", שריל סנדברג, מודה שהיא מכבה את הסלולרי שלה מדי לילה "כדי לא להתעורר". בראיון ל"יו אס איי טודיי" אומרת סנדברג שכמו כל המכורים לסמארטפון "זה כואב", אבל נחוץ. כך או כך, היא נשארת מעודכנת בכל שעות הערות שלה. "אני בודקת אימיילים דבר ראשון כשאני קמה בבוקר, ורגע לפני שאני הולכת לישון", היא מסבירה.
גם מנכ"ל "Buffer " ג'ואל גסקוין מאמין בניתוק הזה מיום העבודה, ולכן הוא מבצע הליכה של עשרים דקות מדי ערב. בפוסט שפרסם בבלוג שלו הוא מסביר את ההיגיון מאחורי הטקס הזה: "זה זמן לרגיעה, וזה מאפשר לי לבחון את העבודה של אותו יום, לחשוב על אתגרים גדולים יותר, ובהדרגה להפסיק לחשוב על עבודה ולהגיע למצב של עייפות".
גם לסופרים, עיתונאים ועורכים יש שגרת לילה פורה במיוחד. הסופר סטיבן קינג, למשל, מודה כי הוא מטפח כמה טקסים כפייתיים משונים שמקורם אינו ידוע אפילו לו. "אני מצחצח שיניים, אני שוטף ידיים. למה שמישהו ישטוף ידיים לפני שהוא הולך לישון? אני לא יודע. והכריות אמורות לפנות לכיוון מסוים. הפתח של הציפית אמור לפנות לצד השני של המיטה. אני לא יודע למה".
אריאנה הפינגטון מ"הפינגטון פוסט" ממליצה לא לקחת למיטה עזרים אלקטרוניים כמו קינדל, אייפד או לפטופ. במקום זאת, היא ממליצה לקרוא "ספרים אמיתיים" לפני השינה. הפינגטון גם התראיינה לאתר "ביזנס אינסיידר" וסיפרה שהיא מאמינה גדולה במנוחה במשרד, ואפילו הקצתה שני חדרי נמנום לעובדיה. "תנומה של עשרים דקות ביום יכולה לעזור הרבה יותר מ-15 כוסות קפה", היא מסבירה. "העניין הוא לא כמה שעות אתה מבלה ליד השולחן שלך, אלא עד כמה אתה באמת שם".
הסופרת והעורכת לשעבר של "קוסמופוליטן" קייט ווייט מעדיפה לעבוד בחדר מסוים מאוד בבית בלילות – ותתפלאו, לא מדובר בחדר השינה או המשרד הביתי שלה.
מדוע כל כך הרבה סופרים ואנשי רוח מעדיפים לעבוד דווקא בלילות? הסופר והעיתונאי מייקל לואיס, שכותב בעיקר בין שבע בערב לארבע בבוקר, שופך אור על העניין. "אני אוהב להקדים את כולם. אני חושב לעצמי 'אני מתחיל את יום העבודה של מחר, כבר הלילה!'. השעות המאוחרות שלוות באופן נפלא. אין שיחות טלפון, אין הפרעות. אני אוהב את הידיעה שאף אחד לא יכול להשיג אותי".