מעטים השכירים שביום ראשון האחרון לא התרוממו לרגע מכיסאותיהם המשרדיים והמהוהים, והשיקו כף עם חבריהם למשרד הנמצאים בצדו השני של הקיוביקל. ההחלטה הרשמית להוסיף שישה ימי חופש בשנה הגיעה אלינו מיד אחרי עוד סוף שבוע קצר מדי. בדלותו, מהלך עלינו הסופ"ש הקצר קסם עוד ברביעי בערב, קסם שפג כבר בשבת בצהריים לטובת התחושה ההיא, שמלווה אותנו מאז ימי התיכון והצבא: שביזות יום א'.
על פניו, מדובר בחיזוק חיובי למורל הלאומי, כזה שרק יעלה את המוטיבציה בקרב העובדים ויעניק לנו קצת זמן איכות - משפחתי או אישי - שחסר לנו כל כך. בפועל, יש סיכוי לא קטן שהיוזמה הזאת, שמטרתה הרשמית היא לפעול להפחתת שעות העבודה בישראל והתאמה ל-OECD, תהפוך לבור כלכלי לא קטן, ולא רק עבור המעסיק, אלא גם עבור העובד.
אחד השינויים הצפויים להתרחש בעקבות המהלך הזה, על פי ח"כ אלי כהן, יוזם החוק, הוא עלייה בתרבות הצריכה והפנאי. ישראל היא מדינה משופעת קניונים ומרכזים מסחריים שלא מפסיקים להיפתח ומישהו הרי צריך להצדיק את קיומם של אלה על חשבון הריאות הירוקות שהולכות ומתמעטות.
חלק מימי החופש הנוספים יוצמדו לחופשים של הילדים, החופש הגדול, פסח וחנוכה (אגב, זה בדיוק מה שרווקים אוהבים: עוד ימי חופש של קניונים ומסעדות מלאים בילדים), מה שמצד אחד יביא לחיסכון בשירותי שמרטפות וצהרונים, אבל מצד שני, מישהו - או יותר נכון משהו – צריך להעסיק את הילדים שלנו, מה שאומר עוד סרט בקולנוע (עלות למשפחה בת ארבע נפשות: כ-160 שקלים – וזה עוד לפני שתייה ופופקורן).
לא רוצים לשפוך כסף על סרט? אין בעיה, בואו נראה הצגה בקניון – רק קחו בחשבון שזאת מביאה איתה ארוחה משפחתית באחד מדוכני האוכל, ארוחה שיכולה בקלות רבה להגיע לסכום דומה ומעל זה, סיבוב בחנויות השונות ועמידה בפיתוי של מבצעי מכירות שונים שבוודאי יתווספו למבצעי ההנחות הרגילים. ולא רק משפחות הולכות לשלם יותר – אתם זוג נטול ילדים שרוצה לנצל את החופש לאיזה סופ"ש ספונטני בחו"ל? בהצלחה עם להשיג דיל במחיר של הרגע האחרון כי נחשו מה – כולם חשבו על זה לפניכם.
בואו נדבר רגע על העובדים שאיש לא יעמוד על זכויותיהם
ח"כ כהן גם ציין לא אחת שהשינוי המיוחל "ישנה דרמטית את מאפייני העבודה" וגם "יתרום לענפים כלכליים דוגמת המסחר והתיירות" - בואו נדבר רגע על העובדים בענפים האלה, חלק לא מבוטל מהם מרוויחי שכר מינימום. האם יעניקו להם המעסיקים את השעות הנוספות המגיעות להם בגין עבודה ביום שבתון? ובמידה ואלה ינסו לחמוק - האם העובדים יילחמו על המגיע להם? האם הם יידעו מה מגיע להם? או שהפערים בחברה אליה הפכנו בעשורים האחרונים רק ילכו ויעמיקו?
ומה לגבי העומס בעבודה? האם הוא באמת יפחת בגלל ימי החופש הנוספים האלה? סביר להניח שלא. ההנחה שרבע שעה או חצי שעה נוספת על יום עבודה יפצו על תהליך של יום עבודה שלם ומרוכז, היא במקרה הטוב משעשעת – בעיקר כי כולנו יודעים מה קורה אצלנו: לפחות מנטלית – ברבע השעה האחרונה במשרד אנחנו כבר לגמרי בבית הופכים חביתה.
במצב כזה, העומס יישאר בעינו ובפועל יידחס אחת לחודשיים לשבוע עבודה של ארבעה ימים – מחיר לא גדול אמנם לשלם בעבור יום חופש, אבל רק אם וימי החופש הנוספים יהיו אופציונאליים – יש סיכוי שבחברות ובמפעלים בהם עומס העבודה הוא גדול, יבחרו עובדים רבים שלא לקחת את אלה ולהמשיך במסלול הרגיל. הכל כדי לא להיתפס בעיני הבוסים כעצלנים או ככאלה שחומקים מהמטלות שלהם. תרחיש אחר ולא בדיוני כלל הוא שהשעות יתארכו הרבה מעבר לזמן המנדטורי עליו הוחלט, כיוון שהעומס שייווצר יהיה גדול מכדי שעוד רבע שעה במזגן של המשרד תעשה את השינוי.
ועוד נקודה אחת לסיום: משמעות ימי חופש לכולם ביחד היא עוד פקקים, עוד תורים ועוד עומס על מקומות הבילוי בדיוק כמו בשישי ובשבת. יום חופש עצמאי, ביום חול רגיל, הוא מהנה משמעותית מאשר יום חופש כללי. אם הרצון שלנו להיות חלק אמיתי ב-OECD כל כך גדול – למה לא להשוות את ימי החופש שלנו לאלה הנהוגים במדינות אלה - מינימום 20 ימי חופש לעובד שאינם תלויים בלוח החגים, מתי שנוח לנו, מתי שבדיוק יש דיל מושלם לחו"ל, מתי שאנחנו מרגישים שחייבים להתאוורר קצת. איך אומרים – חופשי זה לגמרי לבד.