סיפורנו מתחיל בשנת 2007, באחד ממחנות הפליטים בגדה המערבית. שני ג'יפים ממוגנים, סיור שגרתי של ליל שישי, הסמטאות הצרות מוצפות חושך עמוק. ולפתע קולות נפץ אדירים מבחוץ. הלוחמים שישבו לידי עשו מיד מה שאומנו לעשות: לפרוק ולהשיב אש, גם אם לא רואים כלום. במשך נצח, שארך אולי שתי דקות, הם פתחו זיגים וחיפשו במבטיהם את מקור הירי בחלונות שמעליהם - חשופים בפינות הבניינים מלבד הקסדה והאפוד הקרמי שלגופם. גם אני הייתי חשופה, אבל כל מה שעניין אותי היה לעבור את זה בלי להביע פחד.
אז עוד לא ידעתי איך ההיתקלות הזאת, השגרתית בסך הכול, תיצרב בי ותהפוך את מה שהייתי למי שאני היום. אבל ידעתי דבר אחד - אני הולכת לכתוב עליה. תמיד הייתי טיפוס של מילים וסיפורים, והיכולת הזו הצליחה להניא אותי לכתוב את רומן הביכורים שלי "להתראות אללה", בו האירוע מונצח מנקודת מבטה של גיבורת הספר - חיילת בגדוד חי"ר המגויסת ליחידת מסתערבים. אבל בכל הקשור לקריירה, האהבה שלי למילים וסיפורים סגרה מעגל רק לאחרונה, כשהופקדתי על המסר, המיתוג והתוכן בחברה בינלאומית המתמחה בהטמעת חדשנות טכנולוגית לעסקים. אז איך הגעתי לכאן בעצם?
בהשפעת השירות הסדיר רציתי ללמוד מזרח תיכון ועיתונאות באוניברסיטת תל-אביב. תכננתי להיות כמו העיתונאים הנערצים עליי, אבי יששכרוף ושלומי אלדר. אבל המסורת המשפחתית כיוונה אותי למקצוע "קצת" שונה - ראיית החשבון. סבי ז"ל היה הראשון, ואחריו אבי שהקים משרד בוטיק מצליח בחיפה, אליו תכנן לצרף אותי. לשמחתי, בתל-אביב יכולתי ללמוד תואר משולב במזה"ת וחשבונאות, או כמו שאני קראתי להם: אהבה וכסף.
בתום 4 שנות לימודים ומשרות סטודנט באו שנתיים התמחות בפירמה המשפחתית, כמתוכנן. אחריהן קיבלתי את הרישיון הנכסף והפכתי לרואת חשבון. אבל המקצוע שעמלתי 6 שנים כדי לרכוש לא היה קשור למה שהכי אהבתי לעשות בעבודה: לבנות את אתר המשרד, לכתוב מאמרים וניוזלטר. בלימוד עצמי, ובלי אגורה על פרסום בגוגל או בפייסבוק, הצלחתי לייצר פגישות ולגייס לקוחות קבועים. אז עוד לא קראתי לזה שיווק ולא הבנתי את גודל ההישג - רק שמחתי שבעבודה שלי יש חלק כיפי כזה.
תוך כדי, "להתראות אללה" הפך מכתב-יד לספר. אחרי שנה של עריכה והגהה הוא התפרסם בהוצאת "כנרת זמורה-ביתן" והיה מועמד לפרס ספיר. ההכרה שהספר קיבל לא הותירה בי ספק: המילה הכתובה צריכה לקבל יותר מקום בחיי, גם בקריירה. אחרי 4 שנים בפירמה המשפחתית התחלתי לחפש את עצמי בחוץ. קל או נעים זה לא היה, אבל למזלי התברכתי בבן זוג מופלא, נסיך אמיתי, שעודד והאמין גם בימים שאני הפסקתי להאמין.
ראיית החשבון נתנה לי הבנה עסקית וגישה למספרים, הרבה יותר ממה שמצפים מ"אנשי מילים". ידעתי להסיק מסקנות, לבנות תחזיות ולקבל החלטות על סמך נתונים, גם בתנאי אי ודאות. השילוב המיוחד הזה הוביל אותי תחילה לניהול קמפיינים, שם למדתי על פרסום בגוגל, מודיעין תחרותי וניהול פרויקטים. עם הכלים הנוספים המשכתי לתפקיד ניהול קריאייטיב, שם למדתי לתדרך מעצבים וליצור שילובים מנצחים בין תמונה, וידאו וטקסט. תוך כדי, למדתי את יסודות המיתוג והאסטרטגיה השיווקית.
לפעמים מנסים לבעוט בתוכניות שהחיים עשו בשבילנו ולא מצליחים
היום אני עובדת ב-GlobalDots, ואני מביאה לידי ביטוי את כל הכלים והכישורים שאספתי בדרך. השינויים הלא טריוויאליים שעשיתי בדרכי המקצועית עוזרים לי להסתגל וללמוד מהר. בחברה שעובדת עם מגוון רחב ומשתנה של טכנולוגיות בתחום שלא מפסיק להתפתח זה נחוץ מאוד. הנטייה הטבעית של רואי חשבון - להטיל ספק בכל אמירה שלא מגובה בראיות - דוחפים אותי לבצע מחקר לפני ניסוח מסר שיווקי, ולהשתמש בנתונים כדי להדגים את המסר. בסופו של דבר, קהל היעד שלנו לא פראייר.
בצבא, בתפקיד עם מעט סמכות והמון אחריות, למדתי לדבר עם כל אדם ולרתום אותו לעזרתי גם כשהוא לא חייב לי כלום. כאן זה עוזר לי בהשגת שיתוף פעולה מהאנשים הכי חכמים ועסוקים - המהנדסים שלנו בארץ ובחו"ל. בימים לחוצים אני מזכירה לעצמי אירועים בשירות בהם חשתי סכנת חיים ומקבלת פרופורציות. בצוות קטן כמו שלי יש הרבה ימים כאלה. וכמובן, יש תקציב לנהל והחלטות כספיות לקבל, צורך תמידי לאזן בין עלות ותועלת. אבל תסמכו עליי, אני רואת חשבון.
אני מקווה שאלה מכם ששוקלים שינוי קריירה יתחזקו מהסיפור שלי, אפילו שלא כולו ורוד. לפעמים מנסים לבעוט בתוכניות שהחיים עשו בשבילנו ולא מצליחים, כמו בחלום רע. יש רגעים שרוצים לשבור הכול ובו בזמן להפוך לשלולית של דמעות. יש לילות אבודים והחלטות כואבות שנדחות עד שאין ברירה יותר, עד שהדחף חזק מהפחד. אבל כל החלטה כזו סופה במקום טוב יותר עבורנו. צעד-צעד.