מסימניה של סיום תקופה - בסוף החודש שעבר הצטמצמו דמי האבטלה ומענקי החל"ת שבחסות המדינה. בשנה האחרונה מאות אלפים מצאו את עצמם ועצמן מחוץ למעגל העבודה, ועכשיו רבים ורבות עלולים להיות עוד רגע מחוסרי פרנסה, בניסיון להתחרות ולהתמודד על כל משרה פנויה, כשהשוק מוצף בדורשי עבודה.
אז נכון, בפנטזיה נדמה לנו שלהיות כל יום בים זה נחמד, אבל אם הייתם או הייתן מובטלים לתקופה ממושכת, לבטח תעידו שהחלום אינו רטוב כל כך.
האמת ידועה לכל - תהליך חיפוש העבודה מצריך התנהלות פרואקטיבית; להבליט ולהראות נוכחות ברשתות החברתיות, להרחיב את מעגל הקשרים והחברים, לשכתב את קורות החיים כך שיתאימו לכל משרה, להכין את עצמנו לראיונות עבודה ולהאמין בערך שיש לנו לתת. אולם רק קריאה של חלק מהמטלות הללו עלולה לעורר חרדה, ובצדק. אז איך לשנס מותניים ולעשות את מה שהכי קשה לנו?
לאמץ את הקושי
החיים בחברה המערבית מלמדים אותנו שלקבל ולתת מקום לחלקים הפגיעים שבנו זו חולשה. מגיל צעיר מאוד מעודדים אותנו לשאוף להצלחה, לפרגן ולשבח הישגים ולהביע ללא הרף את החוזקות שלנו. בבית הספר אין שיעורים רגשיים ומעולם לא קיבלנו שיעורי בית על החיים עצמם. מסגרות החיים דוחפות אותנו לעמוד בסטנדרטים חברתיים מאוד מסוימים, ואף מילה על הקשיים שהחיים מזמנים לנו.
יחד עם החלקים המוצלחים והחזקים שבנו, כולנו נושאים ונושאות מטען צדדי אפל יותר; את התכונות שלא מעוררות את גאוותינו, את הרגשות הקשים, את הפחדים שבפנים ואת המחשבות הלא נעימות שעוברות בראש. המטען הזה נותר באפלה מכיוון שהתאמנו היטב בלהדחיק היבטים אלו ושכללנו את מיומנויות ההסתרה כלפי חוץ. כך, בזמן שכולם עסוקים או עסוקות בהכחשה, אנחנו בטוחים ובטוחות שרק לנו קשה - בשעה שכל השאר רוכבים ורוכבות על איזה גל (אבל לא בים, כי יש עבודה).
אך אל לנו לשכוח שהחיים עשויים מאוסף של חוויות מגוונות – נעימות ולא נעימות כאחד. אם נביט אל המקומות שהגענו אליהם, נזכר בדרך שעברנו שהייתה גם רצופת אתגרים ומלאה במחשבות מפחידות ומעכבות.
אם כך, כדי למצוא לבסוף את העבודה שאנחנו חפצים או חפצות בה, נצטרך לדעת לאמץ לחיקנו את הקושי ואת הפגיעות; להציג את הניסיון והערך שיש לנו למרות הקולות המקטינים שבפנים, להוציא את עצמנו החוצה על אף המבוכה, וכן, גם לקבל בהבנה סירובים ודחיות ממקומות עבודה. אם נפנים שכישלון הוא רק מצב זמני ושאכזבה היא חלק מהחוויה האנושית, נוכל לשאת בליבנו את התחושות הקשות ביותר ולהפסיק לצבוע אותן במי שאנחנו.
מה הדיבור?
אם אנחנו לא מוכנים לאמץ ולקבל את החלקים הפגיעים שבנו, סביר להניח שנביע המון ביקורת עצמית על הפגמים שאנחנו בטוחים שקיימים בנו. אלו אותן מסקנות נחרצות לגבי מי אנחנו, הערך והיכולת שלנו להתמודד עם החיים.
מה אנחנו אומרים ואמורות לעצמנו בעת קושי? האם אנחנו שופטים ושופטות את עצמנו על המצב בו אנחנו נמצאים ונמצאות או מגלים ומגלות כלפי עצמנו חמלה והבנה? אם תעסקו בביקורת עצמית על כך שאינכם או אינכן משקיעים ומשקיעות מספיק בתהליך החיפוש, אם תתמקדו בדחיינות ובעצלנות ותספרו לעצמכם ולעצמכן שאין באמת סיכוי - באופן לא מפתיע הקושי יגבר והעבודה המיוחלת תלך ותתרחק.
אימוץ של גישה סלחנית ומקבלת יותר כלפי המצב, תאפשר להתמקד בכוחות הפנימיים ולעשות צעד קטן בכל פעם. במקום להגדיר לעצמכן ולעצמכם שעות ארוכות של חיפוש עבודה, מטלות אינסופיות ונקיטה ממושכת בביקורת עצמית בעלת השלכות הרסניות - פשוט שאלו מה כן אפשרי כרגע.
תהליך חיפוש העבודה זה עבודה לכל דבר. התייחסו לתהליך הזה כאילו זה מקום העבודה שתרצו לעבוד בו; כמה שעות תקדישו לכך ביום? באיזו אווירה? עם איזה אנשים? ואולי הכי חשוב - איך תראה ההנהלה? כנראה שתרצו כזו שמדרבנת, שמעודדת כשצריך, שמפרגנת, שנותנת פידבק חיובי על עשייה ולא על תוצאה, לא מבקרת או מעמיסה. אולי יש לכם ולכן עוד כמה תוספות נחמדות לבוס הפנימי שלכם בתקופת חיפוש העבודה. בחרו בכנות ואמצו את העקרונות החשובים לכם.
הטבע המעגלי של הפחד
בואו נודה באמת: עשייה מחייבת אותנו להתמודד עם הפחד מכישלון. בכל פעם כשאתם ואתן דוחים או דוחות משימה שקשורה לחיפוש עבודה, קרוב לוודאי שזה הפחד מכישלון שמניע אתכן ואתכם. אלו המחשבות השליליות האוטומטיות כלפי עצמכם ועצמכן – הניסיון שטרם צברתם וצברתן, הכישורים שאין לכם או הסיכויים הנמוכים שתתקבלו למקום שאתם באמת רוצים ורוצות לעבוד בו. אבל כל אלו הם רק תסמינים של הפחד שמדבר מתוך הראש. כאשר הכישלון מגיע לדלתנו, נאלץ להתמודד עם קשת רחבה של רגשות. ובבית הספר, כאמור, לא קיבלנו את הכלים המתאימים.
ההימנעות והקושי להניע את עצמנו לפעולה נובעים מהחשש שנאלץ בסוף להתאכזב ולחוש חרדה, לחץ, עצב, ריקנות ובדידות. אך האמת היא, שכשאנחנו נמנעים ונמנעות מלהתמודד עם אתגרים, אותם רגשות שאנחנו כה חוששים וחוששות מהם נמצאים כבר בפנים – החרדה, הלחץ, העצב, התסכול, הריקות והבדידות, ובכך אנחנו למעשה מממשים וממשות את הפחד שלנו. אם נלמד להסתכל על דחייה וכישלון בעיניים אחרות, נוכל להגיש את קורות החיים למשרה המבוקשת, לבקש עזרה, לשתף, להיחשף ולהעז ללכת לראיונות עבודה. אין לנו מה להפסיד.