האם צרידות כרונית עקב הרמות קול חוזרות ונשנות על כיתה של 40 תלמידים ישראלים מחייבת פיצוי? לפי בית המשפט בישראל - בהחלט. ג' היא מורה בת 40 שעבדה במשך 12 כמורה לביולוגיה בית ספר במרכז הארץ. ג' עבדה 24 שעות שבועיות, מתוקף תפקידה נאלצה לא פעם לצעוק כדי להשתלט על התלמידים שהפריעו בשיעורים.
לפני כחמש שנים היא החלה לסבול מצרידות קשה. ג' עברה שורה של בדיקות ובהמלצת רופא תעסוקה היא עברה לעבוד במשרה חלקית. במקביל הגישה ג' תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר בצרידותה כתאונת עבודה. היא צירפה מסמכים רפואיים, אבל בביטוח הלאומי החליטו לדחות את תביעתה בנימוק שלא הוכח שום קשר ישיר בין הצרידות לבין עבודתה כמורה.
ג', באמצעות עו"ד אושרה קידר, הגישה תביעה נגד המוסד לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בדרישה להכיר במקרה שלה כתאונת עבודה, והקפידה לציין כי כלל אינה מעשנת, כך שהפגיעה במיתרי הקול שלה היא תוצאה ישירה של עבודתה. במוסד החליטו להתבצר בעמדתם ולדחות את תביעתה.
מומחה מטעם בית הדין אשר בדק את ג' פסק כי היא סובלת מצרידות עם החמרה עקב מאמץ קולי' וכי הדבר קשור ישירות לעבודתה - "נכותה בגין צרידות היא תוצאת מאמץ היתר בשימוש בקול בעת עבודתה, יש לשקול החלפת מקצוע", המליץ בחוות דעתו.
אך בביטוח לאומי סירבו גם לקבל את המלצת המומחה, והגישו לו באישור בית המשפט שורה של שאלות בעניין חוות דעתו, שכן לטענתם לא הגיוני שמורה לביולוגיה תסבול מבעיות בצרידות. המומחה השיב כי הבעיה של ג' היא נחלתן של מורות רבות שהגרון שלהן הוא כלי עבודה, והוא לא בנוי לדבר ארבע וחמש שעות ביום מול כיתה של 40 תלמידים, במיוחד כאשר צריך לשלוט בהם ביד רמה. המומחה נותר איתן בעמדתו כי צרידותה של ג' והפגיעה במיתריה הם תולדה ישירה של עבודתה כמורה.
השופט תומר סילורה, ושני נציגי ציבור שדנו בתביעה, החליטו לקבל אותה, להכיר במקרה של ג' כתאונת עבודה ואף לחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם לה הוצאות משפט בסכום של 5,000 שקל.