הבוס חושב שאתה העוזר האישי שלו?

מנהלים רבים מתרגלים לבקש טובות אישיות מעובדים שהם חשים כלפיהם קרבה. בהתחלה זה עשוי להרגיש לכם בסדר, ואתם גם נשאלים בנימוס ("אכפת לך לעשות הגהה על המסמך הזה?" – כאשר מדובר על מסמך אישי מחייו הפרטיים של המנהל, שכלל אינו קשור לעבודה). אולם כשאתם מוצאים את עצמכם באופן שיטתי מכינים לבוס קפה או שולחים לבת הזוג שלו פרחים, בזמן שאינכם אמורים לתפקד כעוזריו האישיים, זה מתחיל להיחוות כמו ניצול.

א', עובדת שחוותה זאת, מספרת: "אני לא מבינה, אני משרתת? אם הוא צריך עוזר אישי, למה הוא לא מחפש מישהו כזה ומעסיק אותו? חוץ מזה, אני בעצמי כל כך עסוקה, וגם לי יש לי עניינים אישיים שהייתי שמחה שמישהו יעזור לי בהם, ובכל זאת מעולם לא חשבתי לבקש ממישהו תחתיי לעשות אותם בשבילי. איך זה שהוא מרגיש בנוח לעשות את זה?".

אתם ודאי שואפים לספק ולרצות את המנהל שלכם, אבל אם אתם מתבקשים לבצע משימות שאינן חלק מהגדרת התפקיד שלכם ואף נוגעות לחייו הפרטיים של המנהל, כדאי לעשות משהו בנידון. זאת במיוחד אם אתם חשים שנחצה הגבול בין המקצועי לאישי, ושהבוס מנצל את העובדה שאינכם מסרבים לאף בקשה.

יתרה מזו, אם תמשיכו לבצע את המשימות האישיות רק בגלל חוסר הנעימות הכרוכה בסירוב לכך, בסופו של דבר תמצאו את עצמכם עמוסים ומתוסכלים, וסביר להניח שתבצעו את המשימות בצורה הרבה פחות איכותית ויעילה. כך תפגעו הן בכם, הן במעסיקכם, וחבל.

מה עושים?

1. למדו להגיד לא: למרות הקושי, עליכם ללמוד, בהדרגה, להגיד "לא" לאותן הנחתות אישיות. אין זה אומר שאתם לא בסדר, בעיקר אם תשמרו על איפוק ונימוס בתגובתכם, ותלוו את אמירת ה"לא" בהסבר הגיוני וענייני הקשור למחויבויותיכם לעבודתכם האמיתית. למשל: "אני מצטער, לא אספיק לעשות זאת בשבילך משום שעליי לסיים בזמן להשלים את הדו"ח המחלקתי, וקבעתי פגישה עם ראש צוות שימור לקוחות".

2. אל תזנחו אותו בעת קושי: כדי לא להשאיר את המנהל מתוסכל ובלא עזרה בזמן שהוא זקוק לה, תוכלו להיות גם פרקטיים ולהציע לו לסייע במציאות עוזר שיוכל לבצע בעבורו משימות אישיות. זאת אם חשוב לכם לשמור על יחסים קרובים ואישיים עם הבוס, אך אינכם רוצים להמשיך לבצע בעבורו משימות כגון אלה.

3. המסר לא עבר? אם הדבר נמשך למרות הרמז העבה ששידרתם במהלך זה, תצטרכו לדבר על הסוגיה עם מנהלכם, בצורה ישירה וזהירה, ותוך הבעת אמפתיה לקושי שלו להתמודד עם עומס החיים כמנהל. למשל: "אני תמיד שמח לעזור ולהיות מעורב בכל מה שאני יכול, אבל אני מרגיש במקרים רבים שהדבר בא על חשבון העבודה שלי, ומתקשה לתמרן בין שני סוגי המשימות. אני מבין שאין לך זמן לנשום, ולכן אשמח לעזור לך למצוא מישהו שיסייע לך באופן רשמי בעניינים שונים שאתה לא מצליח להגיע לטפל בהם".

אשת חיל מי ימצא (צילום: paul kline, Istock)
מה? לאסוף לך את הניקוי היבש? פחות|צילום: paul kline, Istock

אתה מתבקש לעבוד בשיתוף פעולה עם עובד שאתה לא מסתדר אתו

לא כולם מסתדרים זה עם זה, וטבעי ולגיטימי שיהיו בקבוצת עובדים כאלה שלא רואים את העולם דרך אותו זוג משקפיים. אולם כששניים המצויים בקונפליקט או שאינם אוהדים זה את זה נדרשים לשתף פעולה בביצוע פרויקט כלשהו, הדבר עלול להקשות מאוד על תפקודם, ואף לגרום לחילוקי הדעות ביניהם להסלים לרמות קיצוניות ממש.

ובכן, עבודה היא לא פיקניק, וכשצריך לספק את הסחורה, צריך לספק את הסחורה. להתעלות מעל לקשיים החברתיים שנחשבים באותו רגע לחשובים פחות, ולעשות את הנדרש. אמירה נוסח "אני אחליט עם מי אני עובד כאן" מבטאת קושי בקבלת סמכות, התנגדות לנורמות הארגוניות, והתמרדות כנגד דרישות המשימה.
מה עושים?

1. יד על הלב: בדקו, האם באמת ישנה סיבה מוצדקת שלא לחבב את אותו אדם? האם הוא באמת מרגיז אתכם? פוגע באחרים? שודד קרדיטים? מתלונן בלי סוף? לחלופין, אולי הוא פשוט שקט ואינכם מכירים אותו, ורק הסקתם שהוא "סנוב" ושלא נעים בקרבתו? או אולי הוא מזכיר לכם מישהו אחר שאינכם מחבבים? אולי בעצם זו הזדמנות להכירו ולהתבדות? אולי אפילו תצליחו להתחבר עמו?

2. בחרו את המלחמות שלכם: חלקו את הסיבה שבגללה אינכם מחבבים את אותו אדם לשניים: הדברים הקטנים שאפשר "להחליק" (כהתרברבות), והדברים המשמעותיים שלא תסכימו לסבול בעבודה המשותפת עמו (גניבת קרדיט על עבודתכם). הצטיידו ב"נוסחה" שיצרתם לאורך הפרויקט והציצו בה מעת לעת – זה יועיל לכם בוויסות הרגשות השליליים שהעבודה עמו יכולה לעורר בכם, ובשליטה על תגובתכם.

3. היו ממוקדי מטרה: אם סוג הפרויקט מאפשר זאת, הציעו לחלק את העבודה כך שכל אחד מכם יבצע את החלק שלו, ורק לבסוף תחברו את החלקים יחדיו לכדי תוצר משותף.

4. הוא פועל בדרך שאינכם מחבבים? עצרו אותו: לעתים די בכך כדי לשנות את ההמשך כולו. למשל, אם הוא חוזר על דבריכם בפגישות לאחר הבהרה כגון "אני רוצה רק לחדד את מה שאמר יוסי..." (מתוך ניסיון לקחת קרדיט על רעיונותיכם), קחו אותו לשיחה לאחר הפגישה הבאה שבה זה מתרחש, ובקשו ממנו שלא לחזור על הדברים שלכם במילים אחרות. הסבירו לו שאין לכם שום בעיה שישתתף באופן פעיל בפגישות, ושתשמחו תמיד לשמוע מה יש לו להגיד, אך שאין צורך לחדד את דבריכם, משום שהם "מספיק חדים".

5. הוא באמת עובר את הגבול? הוא מונע מכם להתקדם ולעלות לשלב הבא בפרויקט? הוא באמת לא בוחל בהתנהגויות פוגעניות כהטרדה, תוקפנות, הפצת שמועות, השפלה או הרס עבודתכם (למשל, על ידי מניעת מידע מכם)? פנו למנהל ודווחו על כך, תוך הצגת ראיות ותיעודים המבססים את טענתכם.

עובדים במשרד (אילוסטרציה: Shutterstock)
אולי תסתכלי אלי כשאני מדבר אליך?|אילוסטרציה: Shutterstock

ביקשת העלאה ונענית בשלילה

בקשת העלאה בשכר היא לא עניין של מה בכך. רבים בכלל לא מסוגלים לגשת ולעשות זאת, וממתינים שזה יקרה ביוזמת המנהל. כשזה לא מגיע, הם פשוט מחפשים עבודה אחרת, שבה יוכלו אולי להרוויח יותר. אחרים אוזרים אומץ, ומתכוננים לשיחת השכר, אך איש אינו מבטיח שהתשובה תהיה חיובית. ישנן סיבות רבות לאמירת "לא" נחרצת בתגובה לבקשה זו, וכשזה קורה – זהו משבר רציני לעובד. ברוב המקרים עובדים שחווים זאת חשים צורך לברוח מהסיטואציה, לעזוב את העבודה. פשוט ללכת. "כל כך נפגעתי כשהמנהלת שלי סירבה להעלות את שכרי, שמיד הגבתי בהודעת התפטרות. לא היה לי אכפת באותו רגע אם העבודה החדשה שאמצא לי תהיה בשכר נמוך יותר. האגו שלי התרסק" (ט', חברת מדיה ושיווק).

מה עושים?

יעל מהודר (צילום: ינאי רובחה)
יעל מהודר|צילום: ינאי רובחה

• מניעה: הקפידו להתכונן בצורה מספקת לשיחה על שכרכם (מה תרומתכם לחברה? האם היו מרוצים מכם? כמה קולגות בתפקידים זהים מרוויחים בארגון?). ערכו הדמיה לשיחה זו, כהכנה להתמודדות עם התרחישים האפשריים שלה.

• אל תהיו פזיזים: לא נעים להרגיש דחייה, אך בריחה לא תעלים את תסכולכם, ומרידה רק תמחה את האפשרות שתקבלו העלאת שכר בהמשך. התגברו על הדחף להתרגז, להתגונן, להצטדק או להתחנן, והישארו רגועים ומתמודדים.

• בררו מה הסיבה: האם הארגון במצוקה, או שמא אתם פשוט לא ראויים להעלאה בעיני המנהל? ואם האפשרות השנייה היא הסיבה – מה בדיוק בהתנהגותכם טעון שיפור בעיניו? אם לא תדעו – לא תוכלו לתקן את דרככם, ולא תזכו לתשובה חיובית גם בהמשך.

• חשבו קדימה: הבנתם מדוע לא קיבלתם העלאה? בקשו מהמנהל לדעת מה עליכם לעשות כדי לשנות את המצב, וגבשו תכנית, עם מטרות ודרכי פעולה. תוכלו לוודא עם המנהל שהתמקדתם במטרות הנכונות ובסדרי העדיפויות התקינים, כדי לא לבזבז את זמנכם לשווא.

• קבעו מועד לשיחה חוזרת על העניין: למשל, אם נעניתם בשלילה בינואר, אל תצאו מהשיחה עם המנהל בלי שקבעתם מתי תיפגשו שוב, לדוגמה – במרץ. דאגו לטווח זמן מספק שבמהלכו תוכלו להוכיח את נחיצותכם ואת העובדה שמגיע לכם לקבל העלאה.

• הכינו תכנית משא ומתן: יש לכם זמן עד לפגישתכם הבאה, שבה יתכן שלא תהיו מוכנים לקבל שוב "לא" כתשובה. ראשית, חשבו על הרווחים שלכם מהעבודה, שאינם בהכרח שכר (למידה, התפתחות ושאר רווחים מקצועיים שיכולים להוביל להעלאה בהמשך). שנית, בדקו היטב על מה אתם יכולים להתמקח, וכיצד אתם יכולים להרוויח יותר שלא באמצעות השכר עצמו, למשל –עוד חופשות, החזר שכר לימוד, אפשרות לעבוד מהבית ועוד. יתכן שהארגון לא יכול לספק עוד כסף, אך מוכן להתפשר למען הישארותכם בו.

• לא הולך? התחילו לחפש עבודה חדשה, שבה אולי תוכלו להשיג את היעדים שלכם. עשו זאת במתינות, בהדרגה ובתבונה.
 

יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". המאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליו ככזה. אפשר ליצור קשר עם יעל בפייסבוק או באתר