רביטל ויטלזון יעקבס, אמא גאה ל-4 רותם (9), יובל (7), גילי (4.5) ונועם (2), ונשואה באושר כבר 12 שנה לנדב, הצליחה לתמצת בכמה פסקאות את הלחץ התהומי שחוות נשים רבות בישראל, שמרגישות שלמרות כל ההצהרות על הורות שיתופית ומהפכה פמיניסטית – בסופו של דבר רוב האחריות ההורית מוטלת על האם, שצריכה לזגזג בין החיים בבית לבין העבודה, ובעבודה לא תמיד הסיטואציה מתקבלת בהבנה.
"שרק יום אחד. שיום אחד יכנסו למשרד עוד אחריי כל מיני אבאים, שגם הם איחרו כי ההתארגנות לארבע קייטנות שונות היא בלתי אפשרית. ועד שסיימו פיזורים כבר היה רבע לתשע ועכשיו עוד עומס בכבישים. שיום אחד יכנסו אבאים מתנשפים קצת כי רצו במדרגות, ועל פניהם מצוקה של חוסר נעימות, כי עוד שניה עשר, ומהר מהר יפתחו מחשב ויתחילו לענות על מיילים, ולא יהיה להם נעים לצאת להכין לעצמם קפה כי השנייה הם נכנסו", כתבה בפוסט שהעלתה והמשיכה:
"שיום אחד, אעבור ליד חדר ואראה איזה אבא בפרצוף חיוור שמבין שאין לו סידור היום לילדים, ונבלע לתוך הוואטצאפ מתחיל לנסות את מזלו עם עוד בייביסיטר ועוד אחת ועם הבת של השכנים, ואז יתלבט עם עצמו האם הם כבר מספיק גדולים בשביל להיות לבד בבית וירגיש שלא, ויכתוב הודעה לאמא שלו ולא ידע אם היא לא עונה כי היא לא ראתה או לחכות עוד רגע. ועד שזה לא ייסגר, הוא לא באמת יכול להתרכז בשום דבר עד הסוף ולעשות את העבודה שלו באמת כמו שצריך... נמאס לי כבר. המהפכה לא מתקדמת. עובדת מתחתנת והופכת אוטומטית להיות הריון בסיכון מהלך. עובד מתחתן ורק שואלים אותו מתי נוסעים לתאילנד. עובדת הופכת לאמא ויחד עם זה הופכת לרצף סימני שאלה: מאריכה את חופשת הלידה או לא, תתן את אותן שעות כמו פעם או לא. עובד הופך לאבא, שיהיה לו בשעה טובה".
"המהפכה לא מצליחה. קולגות בני גילי ממשיכים קדימה בכל הכוח ואותי החיים מושכים אחורה בכל הכוח. כמה יהיה נחמד להרגיש שיש עובדים שהם פשוט הורים לילדים קטנים וכולם ביחד בזה. ולא בקושי לנשום בחליפה שנתפרה במיוחד בשבילך וקוראים לה משרת אם".
הפוסט המלא:
מדובר בנושא מאוד טעון וכבר לא פעם אמרו שקריירה של אמהות היא לא קריירה של אבות – אבל מה גרם לך פתאום לכתוב את הפוסט הזה?
"זה היה שבוע סיוט, פשוט סיוט", משיבה רביטל בכאב, "האיש שלי במילואים, ובגלל שזו תקופת קייטנות הבקרים מתארכים והשעות של כל מסגרת שונות. אין את המסגרות הקבועות וכמעט בכל יום יש לכל מסגרת משימה שונה: אתמול הקטנה הייתה צריכה להגיע מחופשת לחיה, לשנייה היה טיול, לגדולה היה יום בריכה והבן היה צריך לבוא עם בגד שניתן ללכלך. כך יצא שהשבוע, נכנסתי כמעט בכל יום באיחור של שעתיים למשרד ונאלצתי כמו תמיד לצאת בדוק בשלוש. הגעתי היום בבוקר למשרד עייפה, מזיעה ואומללה ולצידי במדרגות עלה בחור מבושם ונינוח מחברה אחרת, קינאתי בו. אני לא מספיקה את מה שאני צריכה לעשות, מרגישה כעס ומרמור על החיים ויודעת שזה יכול להיות אחרת, אם רק אני עם עצמי ארגיש בנוח".
"שלא תביני, מעולם מישהו לא אמר לי לא ללכת, או עיקם אף. אבל יש עניין של נורמה ואני מביטה סביבי ורואה מי קם בשלוש ומי לא. מרתיח אותי המושג 'העט נופלת בשלוש', היא נופלת מרוב לחץ להספיק. בדיוק שבוע שעבר כתבתי על זה פוסט, שלפעמים אני אומרת לשפוחית שלי 'מצטערת, אם אני נכנסת עכשיו לטפל בך אני מאחרת לילדים. תתאפקי'".
לא באה בטענות לגברים אלא לנורמה החברתית
הפוסט כאמור צבר תגובות ושיתופים רבים תוך שעות בודדות, אבל חלק מהתגובות היו דווקא מנשים שלא הזדהו בכלל עם הטקסט. "אני ממש לא מופתעת", מסבירה רביטל, "כתבו לי כאלו שאצלם זה אחרת ושזה עניין של בחירה. אם כולכם צודקים וזה כל כך נפלא ונהדר בכל מקום, איך יכול להיות שתוך שעות ספורות הפוסט קיבל אלפי לייקים ושיתופים? עובדה. אני וחברות שלי, נשות קריירה וגם כאלו שלא, בכירות וגם כאלו שלא, בקושי שורדות את היום ומרגישות שהכל עלינו".
"זה עניין חברתי לחלוטין. אני לא חושבת שאני צריכה לעבוד ובן זוגי לא לעבוד. אני חושבת שאפשר וצריך לאפשר לשני בני הזוג לממש את עצמם בעבודה", מצהירה רביטל, "יש פה עניין של נורמה. אני מדמיינת עולם אחר, שלא נקבעות ישיבות חשובות אחרי ארבע, ושסומכים על העובדים שהעבודה תעשה גם אם בפועל המשרד 'ננטש' בשלוש. אמרו לי שזה בגלל שאני לא משחררת, אני אשמח לשחרר".
גם מהצד הגברי של המפה המגדרית התגובות היו חלוקות: "יש גברים שכתבו לי שהם כן כאלו וטענו שהפוסט פוגעני, יש אבות גרושים שכעסו עליי ממש ויש זוגות חד מיניים שאמרו שהמודל הסטרייטי הוא בעייתי וזה לא עניין של גברים ונשים".
רביטל מדגישה שהפוסט לא בא בטענות לגברים ובטח לא לבן זוגה האהוב, אלא לתרבות העבודה שהושרשה בישראל. "דמיינו לכם שכל האבות יוצאים יחד עם האמהות בשעה מסוימת. אני יודעת שזה כאילו לא ריאלי, אבל הי! לבחורה מותר לחלום. אלא אם כן היא אמא לארבעה, ואז רוב הסיכויים שאפילו בלילה היא לא מגיעה ללחלום", היא מסכמת בקריצה.