שישה עובדים שנרדמו במהלך משמרת במפעל הכלור של מפעלי הים המלח, הנחשב למתקן רגיש ביותר, הושעו לאלתר אך הוחזרו באחרונה לעבודתם. זאת לאחר שהתברר שהשעייתם נעשתה בניגוד לתקנון ושלא בסמכות. המקרה אירע לפני כשנה וארבעה חודשים, כאשר השישה עבדו במשמרת לילה במפעל. במהלך ביקורת פתע שביצע אחד המנהלים הוא נדהם לגלות את השישה ישנים במהלך המשמרת, דבר המנוגד להנחיות ונחשב לכאורה לעבירת משמעת חמורה.
בעקבות המקרה החליטה הנהלת החברה להשעות את השישה באופן מידי עד להודעה חדשה, והם קיבלו זימון לבירור משמעתי. החברה טענה כי בזמן שהשישה נרדמו נגרם נזקו לחברה, והיא האשימה אותם בעבירות של חבלה במזיד ושימוש לרעה בתפקיד.
השישה סירבו לקבל את רוע הגזירה והגישו בקשה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע להחזירם לעבודה, שכן השעייתם נעשתה בניגוד לתקנון העבודה. בנוסף תבעו העובדים לקבל את מלוא שכרם מיום השעייתם.
החברה ביקשה לדחות את דרישת העובדים בנימוק כי התנהגותם מהווה עבירה בטיחות חמורה שבוצעה במפעל כלור שהוא מסוכן ביותר. זאת תוך התעלמות מכללי הבטיחות, כאשר ללא כל פיקוח השגחה ובקשה והפקירו לחלוטין את מקום עבודתה עד כדי סיכון לחיי אדם וסביבה.
השופטת יעל אנגלברג קיבלה את עמדת העובדים שהשעייתם הייתה שלא על פי תקנון חוקת העבודה. היא קבעה כי העובדים יוחזרו למקום עבודתם עד לסיום הליך הברור המקובל בהסכם הקיבוצי. בנוסף ציינה כי בתחילה החברה כלל לא התייחסה לנזקים שלכאורה העובדים ביצעו בעת שישנו, אלא הזכירה זאת רק במועד מאוחר יותר כאשר שלחה להם מכתבי זימון חדשים לבירור, כשבתחילה נטען שהם שהשתמשו לרעה בתפקידם.
השופטת פסקה כי מכתבי ההשעייה שקיבלו העובדים בטלים - כולל מכתבי הזימון שאותם תיקנה ההנהלה מאוחר יותר - וכי החברה לא הייתה רשאית להשעותם. השופטת הדגישה כי מאחר ובהסכמת הצדדים לא חזרו העובדים לעבודתם עד לסיום ההכרעה הסופית בעניינם, הם יקבלו שכר בסיסי מלא, כולל תוספת משמרות או גמול שעות נוספות, ממועד הפסקת עבודתם ועד למתן פסק הדין - כלומר שנה וארבעה חודשים רטרואקטיבית.