מדי שנה, אלפי ישראלים עולים לקברו של רבי נחמן מברסלב. השנה, בניגוד לשנים קודמות בהן חגגתי עם משפחתי וחברים, בחרתי גם אני לבלות את ערב ראש השנה יחד עם רבבות המאמינים, בניסיון להבין מהו הסוד הגדול שעומד מאחורי קברו של הרב. מתחם הקבר המכונה "הציון", ממוקם בעיר אומן, שבאוקראינה, והשנה על פי הערכת בכירים בעיריית אומן הגיעו לפקוד אותו למעלה מ-25 אלף ישראלים. אז למה כולם עולים לשם מדי שנה? הבנתי שכנראה את התשובה לשאלה אמצא במהלך המסע.
הכל מתחיל ונגמר במשפחה
גדלתי בבית מסורתי ומאמין. כיום אני מנהל אורח חיים חילוני, מתגורר בשכונת פלורנטין בתל אביב ומתפרנס כעורך ברדיו ללא הפסקה ובערוץ 24 בטלוויזיה. לפני חמש עשרה שנה אחי הבכור, שלומי, נשוי ואב לשלושה, חזר בתשובה. הקרבה שלו לדת גרמה לא פעם למרחק בינינו. כעסתי על אלוהים ש"גנב" לי אותו ולא תמיד קיבלתי את הדרך בה הלך. אך עם השנים, דווקא הדת והאמונה קרבו בינינו. למדתי לכבד את הדרך שלו, והוא מצידו הראה לי את הצדדים היפים של העולם הזה: כשעברתי דירה הוא הגיע להתקין לי מזוזה על הדלת, קנה לי טלית שתהיה לי אם ארצה ללכת לבית הכנסת, והכיר לי המון מנהגים שהצליחו ליצור את הגשר בינינו.
גם רבי נחמן היה שם. כבר שנים שאחי מספר לי על נפלאותיו, אבל אני תמיד הייתי סקפטי והתלוצצתי על הנהירה ההמונית והעיוורת לקברו. השנה החלטתי שהגיע הזמן לחקור את התופעה וגם לתעד את המסע. רבי נחמן, מייסד חסידות ברסלב, נהג לומר שבראש השנה יש לו כח מיוחד "להמתיק את הדינים הרעים" מעל אלה שיבואו להיות איתו בחג, ומדי שנה חסידיו היו נוהגים לבקרו במועד זה. המנהג הזה המשיך לאחר מותו, רק שכעת, הם עולים לקברו.
הישראלים שטסים לאומן נוהגים לרוב לצאת בקבוצות שהמכנה המשותף שלהם הוא "מצווה גדולה להיות בשמחה", בלי הבדל של עשיר או עני, חילוני או דתי, מזרחי או אשכנזי. גם אני הצטרפתי לקבוצה כזאת שכבר שנים עושה את דרכה בשמחה לקברו של הרב.
התור הכי ידידותי בנתב"ג
במוצ"ש נסעתי לנתב"ג בכדי לפגוש את הקבוצה לראשונה. עם הגעתי לשדה שפשפתי את עיניי ולא האמנתי. הייתה שם כמות עצומה של נוסעים ישראלים שהמתינו בתור לדלפק הביטחון. בדרך כלל מכנים את המקום הזה בשם "נתב"ג השחור". מאותו יום אני מעדיף את הכינוי "נתב"ג השמח". זו הייתה ההמתנה הכי נעימה ושמחה שחוויתי, בלי צעקות, בלי דחיפות, הישראלי המכוער לא היה שם, וגם אם היה אחד כזה, אני בטוח ששירת חסידי הרב ריככה את ליבו וזעמו, וחיוך עלה על פניו.
הקבוצה בהדרכתו של אלי רביבו, כללה את הזמר משה פרץ, אלי בנישתי (שמוכר לכם כבעלה של עינב בובליל), הזמר החרדי יניב בן משיח, ועוד ישראלים בעלי משפחות שעזבו את נשותיהם וילדיהם בערב החג, רק כדי לבקר בקברו של הרב.
"זה לא פשוט לעזוב את עינב והילדים בערב החג", אמר לי בנישתי. "אבל עינב מבינה את החשיבות של הנסיעה שלי. זו לא נסיעת עסקים, זו נסיעה לנשמה. בלי לבקר בקבר של הרב, אי אפשר להתחיל את השנה".
נס פך השמן
אבל מלבד כל אלו, פגשתי בנתב"ג גם בחור צעיר בשם אביתר רוזמן, בן 17 מירושלים. אביתר הוא מסוג אותם בחורים שאי אפשר להתעלם מהנוכחות שלהם. הוא כריזמטי ומצחיק, מלא בשמחת חיים, והייתה לו מטרה אחת - לטוס יחד עם חברו הטוב לקברו של הרב. אך לזוג החברים הייתה בעיה קטנה - היה להם מספיק כסף לכרטיס אחד בלבד. בלי בושה ועם חיוך גדול, אביתר גייס מהעוברים ושבים דולר ועוד דולר, בכדי שהשניים יוכלו לרכוש כרטיס נוסף.
סמוך לעשר בלילה ראיתי את עיניו בוהקות משמחה. שני החברים השיגו את המטרה. "יש לנו את הכסף, אנחנו עולים על הטיסה לאומן", אמר בהתרגשות. "רבי נחמן, אנחנו באים! זו פעם שנייה שאני נוסע לאומן. אני חווה שם דברים ומתחזק, ואני בטוח שגם הפעם זו תהיה חוויה אדירה".
אביתר צדק. ביום שני בצהריים, במהלך החג, פגשתי אותו שוב באגם הסמוך לקברו של הרב במצוות התשליך. לעיני אלפי אנשים הוא השליך את שני עגיליו וזכה לקריאות שמחה ועידוד. "אני איש חדש", אמר. "יצאתי מהארץ כאדם לא דתי בכלל, ועכשיו אני בתהליך של התחזקות. אני רוצה שכולם ישמעו וילמדו על הסיפור שלי ויבואו לבקר כל שנה את הקבר של הצדיק".
לא חמישה כוכבים, אבל אין תלונות
דרך העיניים של אביתר וסיפורו האישי אפשר להבין עד כמה חזקה חווית הנסיעה לאומן. התנאים בדירות באומן הם לא תמיד חמישה כוכבים, אבל בתור אחד שאוהב את החיים הטובים אני יכול לומר בפה מלא שבהחלט אפשר לוותר על זה.
החוויות הרוחניות מתעלות על זה, והחומריות הופכת לשולית. ויש לא מעט חוויות כאלו: התיקון הכללי שקוראים יחד אלפי המאמינים ברחוב פושקינה, קריאת שמע ישראל על קברו של הרב, התשליך באגם, השירה בחברותא בדירה עם חבריי לקבוצה סביב האוכל של מקסים דנינו ורעייתו איריס, הריקודים ברחוב הראשי, השיחות הליליות עם חבריי הזמרים יובל טייב ויניב בן משיח, והחיבוק החם מאחי באמצע ההמון היהודי והשמח באומן - כל אלה יותר מהספיקו לי. הם חיממו לי את הלב. וזאת, בעצם, מהות תורתו של הרב.
