איך מתמודדים עם דיכאון קליני?

דיכאון הוא הפרעה נפשית שסובלת מתדמית בעייתית, והיא אפופת שקט. אולם מאז החדשות העצובות על התאבדותו של השחקן והקומיקאי רובין וויליאמס לאחר התמודדות ארוכה עם דיכאון, נדמה שנפרץ הסכר ואפשר לעסוק בנושא באופן פתוח וגלוי.

>> לעמוד הפייסבוק mako רוח כבר עשיתם לייק?

על פי ארגון הבריאות העולמי כחמישה אחוזים מכלל האנושות סובלים מדיכאון, אך האחוזים אינם שווים. בעוד שבמדינות אפריקה ואסיה ישנו מספר קטן מאוד של אנשים עם דיכאון, במדינות המערב ובכללן ישראל התמונה שונה. לא רק שהמספרים גבוהים יותר, הם גם נמצאים בעלייה.

"דיכאון הוא מצב של עצבות או דכדוך, שגם אם יש בו ראייה שחורה של העולם הוא אינו פוגע בתפקוד של האדם", מסבירה ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית uבעלת קליניקה לטיפול משפחתי ומרצה בבר אילן. "דיכאון קליני, לעומת זאת, הוא דיכאון המשתלט על המאפיינים הוויטאליים - הרצון לחיות, להיות חלק מהחברה. הוא פוגע ביכולת לקום מהמיטה, ביכולת לעבוד, ברצון לאכול. אדם מדוכא אולי לא רוצה לעבוד ולאכול אבל הוא עושה את זה; אדם עם דיכאון קליני לא יעבוד ולא יאכל".

עוד כתבות בערוץ הרוח:

• 10 דרכים לאהוב את עצמך יותר
• מה משמעות השם שלכם?
• לכל מחשבוני האסטרולוגיה והנומרולגיה של mako

לא בעיה נשית

על פי סקר בריאות הנפש בעולם שנערך ביוזמת ארגון הבריאות העולמי בשנת 2004, לא פחות מ-17.6 אחוז מהאוכלוסייה סבלו מדיכאון במהלך החיים שלהם וכחמישה אחוזים סובלים מדיכאון קליני. בברזיל, על פי אותו סקר, כ-12 אחוז מהאוכלוסייה סבלו מדיכאון בשנה שקדמה לפרסום הסקר; 10 אחוזים  באוקראינה ואחוז דומה גם בארצות הברית. ואילו בישראל מדובר על כשישה אחוזים של אנשים עם דיכאון בשנה טרם פרסום הסקר.

לאורך השנים נהוג לחשוב כי דיכאון מאפיין יותר נשים מאשר גברים. אך מחקר שפורסם בשנה שעברה במגזין JAMA Psychiatry הציג תמונה שונה. במחקר זה בחנו החוקרים טווח התנהגויות רחב מהמקובל אצל גברים – הם הוסיפו לרשימה בין השאר אלכוהוליזם, אגרסיביות ולקיחת סיכונים קיצוניים – כדי לבדוק את הקשר בין ההתנהגויות השונות לבין דיכאון. התוצאות הראו כי מספר הגברים הסובלים מדיכאון גבוה לא פחות ממספר הנשים ואף עולה עליו.

לא רואים סוף למצוקה

המקרה של וויליאמס מייצג את המקרים הקיצוניים של אלו הסובלים מדיכאון קליני ואינו מעיד בהכרח על הכלל. "דיכאון אינו בהכרח מוביל להתאבדות, אבל במקרה של דיכאון קליני יש סיכון שהאדם לא מצליח לראות את סוף המצוקה שלו. לעיתים הכאב הרגשי הוא כל כך גבוה שהוא מביא לנטייה לאובדנות", אומרת ד"ר קגן. עם זאת כמחצית ממקרי ההתאבדות של מבוגרים נגרמים על רקע של דיכאון קליני. בעמותת אנו"ש, העמותה הישראלית לבריאות הנפש, מסבירים כי ברחבי העולם מתאבדים מדי שנה לא פחות ממיליון איש, ומספר ניסיונות ההתאבדות שלא צלחו גדול פי 20.

הסיבה לשכיחות הגבוהה של דיכאון במדינות המערב, מסבירה ד"ר קגן, נובעת מאורח החיים המערבי. "מדובר באורח החיים תובעני, הישגי, המדוד בהצלחות ובכישלונות. בנוסף יש ממצאים המראים את הקשר לתזונה ולספורט.  יש עלייה דרמטית בדיכאון גם אצל ילדים. בקרב גילאי בית ספר יסודי ומתבגרים. הסיבות הן אותן סיבות – המתח, ההשגיות והתזונה שהחומרים הכימיים שיש בה משפיעים על המוח".

אז אולי כל מה שצריך הוא לשנות את אורח החיים?
"אפשר לשנות את אורח החיים, את התזונה, את הסביבה, אבל ברגע שמדובר בדיכאון קליני, מסתבר שבמוח מופרשים חומרים היוצרים עיוות תפיסתי של העולם והסביבה. כלומר לא מספיק שהחלפתי את הסביבה, האדם רואה כל סביבה כמדכאת. כאן נכנסים לתמונה הכדורים הפסיכיאטריים, היוצרים איזון כימי של החומרים המופרשים במוח ויוצרים את התמונה השחורה".

הכדורים, חשוב לציין, אינם פתרון לכל. ישנם חוקרים הטוענים כי לכדורים השפעה מוגבלת ובלעדי טיפול פסיכולוגי המצב לא יכול להשתנות מהותית ולטווח ארוך. "הכדורים מביאים את האדם חזרה לתפקוד אבל לתפקוד לא מקסימלי. כלומר, אם אדם יכול היה להיות בעלים של חברת היי טק, בזכות הכדורים הוא יהיה 'רק' בכיר בענף".

הטיפול האידיאלי בדיכאון הוא שילוב של כדורים פסיכיאטריים עם טיפול פסיכולוגי, והמינונים משתנים בהתאם לחומרת הדיכאון וההשפעה שלו על האדם. "הטיפול הפסיכולוגי יוצר שיח סביב המחשבות השליליות ואז הוא מתקן אותן", מסבירה ד"ר קגן.

הבעיה העיקרית: בושה

רגע לפני הטיפול מתמודדים אלו הסובלים מדיכאון עם בעיה נוספת – בושה. ההערכות הן שרק 20 אחוז מאלו הסובלים מדיכאון הולכים לטיפול, בעקבות הסטיגמה שיש סביב הרגש הזה. "אם אדם סובל מהפרעת קשה וריכוז הוא יכול להגיד את זה בפומבי. אם הוא בדיכאון הוא ימעט לדבר על זה", אומרת ד"ר קגן. נשים הסתירו את הדיכאון לאחר לידה במשך דורות. נשים התאבדו בגלל זה ורק אחר כך התברר שהן יכלו לדבר על זה. למרות זאת ישנן יותר פניות מלפני עשור לטיפול על רקע דיכאון הודות לעלייה במודעות".

אז מתי ללכת לטיפול?
"ברגע שישנה פגיעה בתפקוד, התנהגות המעלה נורה אדומה. לדוגמא, שינוי בהרגלי אכילה, בעיקר הפחתה באכילה אבל גם הגברה של אכילה; הפרעות בשינה כמו קושי ללכת לישון או שינה מרובה; הסתגרות; בכי; חוסר רצון לפגוש חברים או אנשים; לא רוצים ללכת למסגרת אליה מחויבים, אם מדובר בלימודים או בעבודה; וקושי בשימור על האסתטיקה הפיזית, כלומר פחות מקלחות או שימוש באיפור".