פייסבוק כבר מזמן כבש את העולם. אבל למרות המחמאות וההצלחה, האתר גם ספג לא מעט ביקורת. לפי דעות מסוימות, פייסבוק מרדד את משמעות החיים ומצמצם אותה כך שכמעט אפשר לחשוב שללא פייסבוק אדם לא קיים. אם פעם דקארט אמר "אני חושב, משמע אני קיים" היום אפשר לומר "אני מעדכן סטטוס, משמע אני קיים". האדם החושב של דקארט כבר לא רלוונטי, אלא אם הוא "מעדכן דרך אייפון שלי".
לדברי היועץ הפילוסופי אור יניר, "אנחנו מגיעים למקום מאוד לא טוב מבחינה חברתית ומבחינה אישית. אם מה שחשוב זה איזה תמונות יש לאדם ואיפה הוא נמצא, ולא איזה מין אדם הוא, אנחנו בבעיה גדולה". מה ההוגים הגדולים היו חושבים על פייסבוק? בכתבה שלפניכם.
ז'אן פול סארטר
סטטוס: "פייסבוק קודם למשמעות"
סארטר האמין שאנחנו קודם כל נולדים, ורק אחר כך מגיעה המשמעות לחיינו. במילותיו שלו - הקיום קודם למהות. אותה משמעות לחיים, לפי סארטר, נוצרת בעקבות הבחירות שלנו והמעשים שלנו.
מה לזה ולפייסבוק, שאלתם? "הקיום שלנו ברשת החברתית הוא למעשה קיום וירטואלי", אומר יניר. "בפייסבוק אנחנו בוחרים עם מי לתקשר ואיך, מה להראות ומה לא, למה להגיב ולמה לא. כל הפעילות שלנו לגמרי גלויה וכולם יכולים לראות אותה. ואז עולה השאלה מה בעצם אני מציג – האם אני מציג את מי שאני באמת, או את מי שאני רוצה להיות?".
ובאמת, מבט בפיד יוצר את הרושם שכולם תמיד מבלים, כולם מחייכים ולכולם יש פשוט חיים נהדרים. הלוואי שזה היה המצב, אבל יש תחושה שמדובר במצג שווא. אם כך, מה קורה למשמעות של אדם שהקיום שלו מפסיק להיות אמיתי והופך להיות וירטואלי. "סארטר היה ודאי אומר שגם המשמעות שלו הפכה לוירטואלית", מוסיף יניר. "דרך כל אותם דברים שהוא בוחר להציג – תמונות, סטטוסים, מקומות שהוא נמצא בהם, רשימת החברים האינסופית שלו – הוא מציג את עצמו בצורה מאוד מאוד ספציפית ודרך זה בונה לעצמו משמעות".
פרידריך ניטשה
האמירה המפורסמת ביותר של ניטשה היא "אלוהים מת". ניטשה לא התכוון לכך במובן המילולי, אלא ניסה להצביע על הידרדרות החברה, אובדן ערכים ואובדן מסורת שבאו בעקבות המהפכה המדעית. אמירה חשובה נוספת של ניטשה היתה "היה אותנטי, היה אתה עצמך, היה מה שאתה", או במילים אחרות, חיה את החיים שבתוכך במלואם.
"לדעתי, אם ניטשה היה מסתכל היום על פייסבוק הוא היה מזדעזע ואומר שוב שאלוהים מת, במובן של הידרדרות חברתית והפיכה של החברה לעדר", אומר יניר. "פייסבוק היא רשת חברתית מאוד מהירה ומאוד דינמית, וכדי להישאר בתודעה הוירטואלית הזאת, כדי לא להיעלם, אתה חייב כל הזמן לעדכן, לפרסם תמונות ולספר לכל העולם מה איתך".
הבעיה החברתית והפילוסופית היא שרוב האנשים לא מביעים בפייסבוק את מי שהם באמת, אלא את מה שהם רוצים שיחשבו עליהם, וזה גורם לתופעת העדר - תמונות פרופיל דומות, סטטוסים זהים ועוד. לדברי יניר, ניטשה היה ודאי אומר שהאתר פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר.
אפלטון
דרך אחרת להסתכל על פייסבוק היא באמצעות משל המערה המפורסם של אפלטון. המשל מספר על קבוצת אסירים שכלואים במערה כשפניהם לקיר, אזוקים בשלשלאות. מאחוריהם דולקת מדורה, כך שהם רואים למעשה רק צללים על הקיר שמולם. הם בטוחים שהמערה היא כל עולמם, והמציאות כולה מורכבת מצללים דו ממדיים. אנו לא חושבים שפייסבוק הוא העולם, אבל כשהוא תופס נפח כל כך גדול מזמננו, כמה אנחנו רחוקים מכך?
בסופו של דבר אחד האסירים מצליח להשתחרר ויוצא מהמערה. אחרי זמן מה הוא מתרגל לאור בחוץ ומגלה את העולם האמיתי. הוא מחליט לחזור למערה, לספר על כך לכל שאר האסירים ולשחרר אותם, אבל עכשיו הוא כבר לא יכול לראות כלום כי הוא התרגל לאור בחוץ. האסירים לועגים לו על נכותו, ומזלזלים בסיפוריו על העולם האמיתי.
"יש אנשים ששוכחים שיש חיים מחוץ לפייסבוק, שבמקרה הטוב הוא משקף את העולם ובמקרה הרע הוא מציג זיוף אחד גדול", מתייחס יניר. "גם כשיבוא מישהו וינסה להגיד לנו את זה, נצחק עליו ונזלזל בו. אנחנו פשוט לא רוצים להשתחרר מזה, ובמובן מסוים נמשכים לעולם הפיקטיבי ולנוחות שפייסבוק מציעה לנו". אפלטון היה אומר שזה מסלול בטוח לבערות וטיפשות, ושאנחנו מתרחקים מהעולם האמיתי - אבל צריך לזכור שאפלטון חי לפני 2500 שנה, והיום אולי יש ערך לקיום וירטואלי.
רנה דקארט
המשפט המפורסם של דקארט היה "אני חושב משמע אני קיים", אבל בפייסבוק אפילו לא צריך לחשוב. רק צריך סטטוס שנון או תמונה בבגד ים, ויהיו לך 3,000 חברים שבמקרה הטוב תכיר 10% מהם.
לסיכומו של עניין: אין ספק שפייסבוק עשה מהפכה בעולם, והקל על התקשורת בין אנשים, אבל כמו כל שינוי גם פה יש יתרונות לצד חסרונות. יניר: "אני מכיר זוגות שהכירו דרך הפייסבוק, אני מכיר אנשים שמצאו עבודה דרך האתר ויש גם כאלה שחידשו קשרים ישנים בעזרתו. אלה דברים נפלאים. אבל צריך לזכור שפייסבוק הוא לא העולם האמיתי אלא עוד פלטפורמה שבה אנחנו יכולים להביע את עצמנו. השאלה החשובה היא באמת מה אנחנו מביעים ומציגים – האם אני מציג את מי שאני באמת או שאני מציג איזו מסכה של מה שאני רוצה שאנשים יחשבו עליי".