זהו, עוד עונה של האח הגדול מאחורינו. בשבועות הקרובים נזכה לשמוע את הדיירים השונים מספרים בגילוי לב, לכל עיתון סוף שבוע שרק ישאל, על התקופה הארוכה בוילה הצפופה, כמה החוויה הזו שינתה אותם ואיזה אנשים חדשים הם יצאו משם. ובאמת, אחד ממוקדי העניין הברורים של התוכנית הוא התהליכים הפסיכולוגיים שעוברים על המשתתפים. הרי כצופים, אנחנו לא רוצים לראות רק רומנטיקה ודם - אנחנו רוצים גם תובנות. אבל האם הדיירים באמת עברו תהליך נפשי? האם שינוי בתנאים אלה, של לחצים מתמשכים, של משימות מוזרות ובעיקר של חשיפה מתמדת, מאפשרים שינוי אמיתי?
אחד המשתתפים שהתעסקו הכי הרבה בשינוי ובתהליך שעברו בזמן השהות בבית, היה ארז. לדבריו, הוא לא תיאר לעצמו שהוא עומד לעבור תהליך שישנה אותו כל כך. "לפני שהגעתי לבית האח הגדול הייתי אדם רגיש, אגרסיבי מילולית, כזה שקובע עובדות עוד לפני האינטראקציה, מופנם וסגור. עכשיו אני מרגיש שאני פתוח כפרח שפורח. התמודדות עם הקשיים שינתה את ההשקפה שלי על דברים. הקונפליקטים שניצבו בפניי יצרו פיצוצים שבהמשך למדתי מהם, ואף למדתי לקבל ביקורת".
האם הדיירים האחרים היו חלק מהשינוי שלך?
"כן, הם העבירו ביקורת והעירו לי. חלקם ציינו שבעקבות הקונפליקטים השתניתי לטובה ואף התחזקתי, כשראיתי דרכם את עצמי כמו בראי".
"הרווחתי כלים, שהם הפרס הגדול שלי להתמודדות בעולם החיצון. הבנתי שלהתמודד עם הקשיים בגבורה זה האומץ האמיתי. בכל אופן, התהליך האמיתי הוא בחוץ להמשך".
היית ממליץ על השתתפות בעונה הבאה למי שרוצה לעבור תהליך שיפור עצמי?
"זו אפשרות, אבל אני ממליץ שיחשבו אם הם רוצים לעשות את זה בעזרת התוכנית החושפנית שמשתפת את הקהל בקשיים, או בדרך התמודדות אחרת, בדיסקרטיות".
הסוציולוג לא קונה את השינוי
עכשיו, שנייה לפני שהכל נגמר, שתי שניות לפני שהדיירים הופכים לדבר הכי לוהט בתוכניות האירוח השונות ושלוש שניות לפני שהמהומה מתפוגגת, אפשר להעיז ולשאול כמה שאלות: האם השינויים עליהם מעידים המשתתפים הם אמיתיים? ואם כן, האם תהליכים שעוברים על אנשים במעבדה רצופת מצלמות במשך שלושה חודשים אינטנסיביים יכולים להמשיך ולהשפיע גם בחיים השגרתיים?
"זה שנוי במחלוקת עד כמה האנשים האלה עברו שינויים של ממש", אומר נחרצות ד"ר אמיר חצרוני, סוציולוג חברתי, מרצה בכיר לתקשורת וחוקר תוכניות ריאליטי שמשתתף בתוכנית 'שלום לאח הגדול'. "מהדיבורים שלהם, נראה שכן, אבל אני לא מאמין להם ברוב המקרים".
למה?
חצרוני סבור שהתזמון של גילויי הלב הרבים שתוקפים את הפרקים האחרונים וההצהרות של הדיירים לקהל ובינם לבין עצמם על תהליכי שינוי שעברו, מעידים על כך שלא מדובר בתהליכים אותנטיים לגמרי. "אפשר להבחין שכל השינויים העצמיים נהיו מוקצנים לקראת הגמר. אפשר לטעון שאלה תהליכים שהתבשלו והתפרצו רק עכשיו, אבל לדעתי המשתתפים הבינו שזו הדרך לקהל ולכן שומעים הרבה אמירות של 'אני השתניתי'. מדובר במשתתפים בני 20 ומעלה, בחלק מהמקרים בני 40. קשה לחשוב ששלושה חודשים בבית יכולים לשנות לגמרי בן אדם. מחקרים על ניצולי שואה מבוגרים אומרים שהאישיות לא השתנתה באופן תהומי במחנה הריכוז, אז דווקא פה?
"רוב המתמודדים מתארים את החוויה שעברה עליהם כמשהו חיובי, אלא שה'להיות כוכב' ותהליכי השיפור העצמי נמהלים זה בזה וקשה נורא להבחין ביניהם", אומר חצרוני. "אני לא מאמין בשינויים גם כי קשה לי להאמין שמישהו שרוצה לעבור תהליכים אמיתיים ירצה לעבור אותם מול כל עם ישראל. אדם כזה ילך לסדנת מודעות עצמית, יטוס להודו, ילך לטיפול פסיכולוגי".
זו התרשמות סובייקטיבית. האם זה משהו שנבדק מחקרית?
"לא נעשו הרבה מחקרים אובייקטיביים בעולם, כי יוצאי הריאליטי זו אוכלוסיה שקשה לחקור. אבל המחקרים שיש מראים שבגדול, מרבית האנשים באו משם מתוך ידיעה וכוונה להתפרסם. אני מודה ששום מחקר לא עשה טסטים פסיכולוגיים של ממש. הנתונים שכן יש מצביעים על כך שאין אפקטים ארוכי טווח לתוכנית, אם כי הם בדקו בעיקר אפקטים שליליים ולא חיוביים".
אז מה בכל-זאת אפשר לומר שעובר על הדיירים בבית?
"יש הקצנה של התכונות הקיימות. סער, למשל, נכנס לתוכנית בן אדם חזק, טיפה זועם, קשוח. עכשיו הוא הפך להיות אדם במצב צבירה זעפני קבוע. פותנה בתחילת התוכנית בישלה וניקתה ועשתה עוד דברים, אבל עם הזמן הוקצנה הנטייה שלה לסדר לאנשים את היום-יום של החיים. תחשבו על זוג שיצא לטייל לתקופה ארוכה עם תיק על הגב. ברור שכל הדברים הטובים שביניהם מועצמים - אם הסקס טוב, אז הוא יותר טוב, ואם יש חילוקי דעות, אז הם יותר קשים. מהבחינה הזו, חוויה של שלושה חודשים בבית האח הרבה יותר עוצמתית ואותנטית מטיפול פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי עושים פעם פעמיים בשבוע חמישים דקות, פסיכואנליזה זה נגיד חמש פעמים בשבוע, ובשאר הזמן ממשיכים בחיים. פה אתה הולך למחנה מבודד ומסוגר ועובר חוויה חזקה, לטוב ולרע".
הפסיכיאטר מאמין אבל מסייג
לדעת ד"ר אילן טל, פסיכיאטר שעומד בראש מרכז ד"ר טל לייעוץ בתחום בריאות הנפש, דווקא ההבדל העצום בין החוויה שעוברת על הדיירים בבית לבין טיפול פסיכולוגי שגרתי, הוא בדיוק מה שעשוי לגרום להשלכותיה לא להחזיק מעמד. "הגדולה של טיפול פסיכולוגי, מעבר לאורך שלו, זה שהוא מלווה בסביבה טבעית. הוא לא לוקח אותך למעבדה שמנותקת מהחיים. כשמדובר בסביבה מאד שונה, למרות שבתוך הבית אפשר להרגיש משהו מאד חזק, אין חיבור למארג החיים האמיתיים". ד"ר טל מסביר שהשהייה בבית, המאופיינת באינסוף שיאים רגשיים ואינטראקציות בין אישיות מתוחות, לא משאירה זמן להרפיה ועיבוד, שהם הכרחיים כדי להפנים תהליכים נפשיים.
בשונה מחצרוני, ד"ר טל דווקא מאמין לשינוי שאנחנו רואים על המרקע ועליו מצהירים המתמודדים. או אם לדייק - הוא מאמין לכך שהמתמודדים מאמינים שעבר עליהם שינוי. לגבי טיבו של השינוי הוא כבר פחות בטוח. "יכול להיות שהיום הם מצהירים על שינויים מסוימים ועוד שנה הם יגלו שעברו עליהם דברים לגמרי אחרים. המתמודדים עלולים לחוש סוג של אכזבה כשהם לא יצליחו ליישם את התהליך שהרגישו שעבר עליהם בחוץ. אם מישהו מרגיש שבתוך הבית הוא הצליח להתמודד יפה עם ביטויים של תוקפנות, כשהוא יצא הוא עלול להרגיש דווקא חולשה מול התוקפנות, מה שיכול לגרום לתסכול. חייבים לזכור שמדובר בסיר לחץ, כשבפנים נוצרו בבית קואליציות כאלה של תמיכה. בחוץ אין דברים כאלה".
ובכל זאת, ד"ר טל מבקש להבהיר שלא צריך לחשוב שכל מה שראינו על המסך לא יישא פרי. "יש גם את האנשים שזקוקים דווקא לקתרזיס, לשיא. מישהו שנכנס לבית אחרי שסבל ממשהו הרבה שנים, יכול להיות מוכן לסוג של שינוי, להגיע לשיא הרגשי. כמו מישהו שמגיע לטיפול אחרי שנים שבהם חרש את עצמו מבפנים, ולכן הוא בשל יותר לשינוי".
>> כאן גרים בכיף אלירז וסער: קבלו את אילן היוחסין של משפחת האח הגדול