מסוקים עלו, קופסאות נקשרו בחצר, תחתונים נתפרו בחשאי, והנה מכניסים אנשים חדשים לבית. הרבה התרגשות, הרבה מאד ציפיות. כולם בבית ובחוץ מסתכלים בעיניים בוחנות על השחקנים החדשים, עוקבים אחרי כל תנועה שלהם, שופטים ומנסים להבין מי נכנס לחיינו. ועכשיו התהליך הקבוצתי ממש לא מתחיל מהתחלה, אלא חייב להמשיך ולהעמיק. חשוב לזכור שה"חדשים" לא באו למקום חדש ונקי. בתוך הבית יש כבר היסטוריה, זיכרונות ומערכות יחסים, שהם צפו בהם מבחוץ. אבל עכשיו הם יתחילו לחוות הכל על בשרם, וכמו שאמרו לנו בכל עונה: מה שרואים מבחוץ זה לא מה שרואים מבפנים.
אז לאיזה מין בית הם נכנסו? מעבר לחיזורים הזוגיים בחדרים, לאחרונה ראינו את הדיירים מתחילים לדבוק בקבוצות קטנות יותר, אחרי שראו שחברויות שטחיות יותר פשוט לא עובדות, כמו במקרה סופי ואביבית. הם מחפשים משמעות ועומק ביחסים, ומתחילים לבחור לאן הם משתייכים. אילו זה היה ממשיך רק עוד קצת, היינו רואים את הבית מתחלק לשתי קבוצות: קותי, יאנה, שרי וסופי מצד אחד; אביבית, ערן ורגב (יהי משחקו ברוך) מצד שני; יעל, סער ואיתם משחקים כפרשני ספסל או מבקר חיצוני; ותמיר כמובן בליגה משלו, רוקד ונבהל עם כולם.
לחשוב מחוץ לקופסה
אבל בדיוק בנקודה הזאת עמדו לצנוח לחצר דיירים חדשים, דבר שלקח את כל התהליך בקבוצה דווקא לכיוון של פיצול מסוג אחר, עם הרבה השלכות אחד על השני. השלכה היא מנגנון הגנה בו אדם שמתקשה להתמודד עם הצדדים השליליים באישיות שלו, מייחס לאחרים את הרגשות, הפחדים והתשוקות שלו. כך הוא יכול להתעלם מהתכונות השליליות שלו עצמו.
בתהליך הקבוצתי בבית האח, ההשלכות התעצמו דווקא כשהחלה קירבה כלשהי, והבוץ האישי הושלך מאחד לשני. ראינו את יעל וסער מסכימים ביניהם שיוסי הודח כי לא נפתח ושיתף בדברים אישיים; את קותי מאשים אחרים שהם מתעלמים ממנו, בעוד הוא מתעלם בכל פעם ממישהו אחר; את אביבית טוענת שיאנה צריכה את כל תשומת הלב ולא יכולה לפרגן לה; ואת יאנה טוענת שהסכסוכים בבית "לא קשורים אליי בכלל". אבל השלכה היא סימן לחוסר לקיחת אחריות, סטייל "זה לא אני זה הוא". או כמו שאמרו חכמינו מבית פְרִידָה: הפוסל במומו פוסל.
סוג אחר של השלכה הוא פנטזיה, שבה את כל הרצונות והמאווים שאי אפשר לספק, אנחנו מלבישים על האחר. מרגע שהודיעו להם על ההפתעה ליום האהבה, הדיירים התחילו להשליך על מי-יהיו-הדיירים-החדשים את כל הפנטזיות והתקוות שבעולם. ציפייה לטוב, לחברות, לרומנטיקה, מישהו שיפיג את השעמום, מישהו שיבין אותם.
כשהאח הגדול ביקש מהדיירים הוותיקים לספר את מי הם רוצים ש"יביאו להם", שמענו את אביבית רוצה מישהי שדומה לה "כי זה משלים", או גבר-גבר-גבר שיראה לכולם מה-זה אם לא ימזגו לה פטל. קותי רצה מישהי מ"העולם שלו", שמדברת בשפה שהוא מבין. יעל קיוותה שיבוא מישהו שייתן לה כתף חמה ותמיכה. ותמיר, היחיד שמחובר למציאות, בדרכו הקצת-חרדה מביא אמת פשוטה – הוא מפחד לחזור לאחור ולהסתגר רגשית, וכאחד שמפחד משינויים הוא מבין שהשינוי בדמויות יכול להפוך את העלילה ולאיים על מקומו.
אל תשליכני
השלכת פנטזיה היא חיים בסרט. גם היא סוג של מנגנון הגנה, שאנחנו מייצרים כדי להגן על עצמנו מפני רגשות קשים או קונפליקט. בפנטזיה האדם כאילו עובר למציאות מקבילה ובונה בדמיונו עולם אחר, מתוקן, שקל יותר להסתגל אליו מאשר לעולם האמיתי. קצת כמו בבית האח הגדול, לא? אם כבר מציאות בתוך מציאות, אז הדיירים חיים בפנטזיה בתוך פנטזיה, שכנראה מאד שימושית בסיטואציה הזאת.
למשל יעל, שעד היום פחדה אפילו לפנטז על דמות תומכת לידה, עברה שינוי מרגע שהרשתה לעצמה לרצות להישאר בחוויה הזאת ולפנטז עוד קצת. לאחר ששרדה את ההדחה, היא הרשתה לעצמה להישבר מול כולם ולהתחיל לשתף אחרים ברגשותיה ולא רק לנתח בפינת הליטוף עם סער, והדבר דווקא חיזק מאד את מעמדה בבית. אנשים התחילו לראות בה יותר מאשר טור-עצות מהלך, והיא אפילו הרשתה לעצמה להיתמך על ידי האחרים.
אז פנטזיה היא לא דבר רע, להיפך, היא עוזרת לאנשים לחיות קצת בסרט שלהם ולעבור את החיים בשלום. אבל כשאני מצפה מפנטזיה שהיא תהיה המציאות שלי, מתחילות הבעיות ומתגלים הפערים. נכון, גם אנחנו שקענו בדמיונות על מי שייכנס לבית ויסחף אותנו בסערה. אבל במציאות של העונות הקודמות, רק מי שנכנס מהלימוזינה למדרגות הראשיות זכה גם לצאת מהן אחרון. אולי בעונה הזאת מישהו מהדיירים החדשים יצליח לא רק להיכנס לבית מהדלת האחורית, אלא גם לצאת ממנו בדרך המלך? גם לנו הייתה מחשבת-רגע כזאת, אבל כשראינו את החדשים שנכנסו, מהר מאד ירדנו למציאות. צבי ככוח-עזר לקותי או סטוקר לאביבית, לירון כמש"קית-תפירה לערן, או עינב כשיבוט עתידני של זיווה? עכשיו חובת ההוכחה עליהם.
ומה הכלב וולטר היה אומר על זה
עינב, אם את כבר מעדכנת את כולם... אולי תספרי לי גם איך הפרווה שלי נראית בחוץ?
צפייה מודרכת
עד ה"משמרת" הבאה שימו לב:
יכול להיות שמאחורי תעודות הזהות הלוחמניות של החדשים, נגלה בני אדם שונים (כמו שקרה עם סער וערן)?
האם קותי סוף סוף מצא נשמה תאומה ששמה עינב?
ומתי הדיירים ישימו לב שרגב כבר לא נמצא בשומקום בבית?