יש משהו בגנום היהודי שקשור להשכלה, לחריפות, ליכולת ניתוח מבריקה. יש שיטענו שמדובר ביכולת מולדת, ויש הגורסים שמדובר במכשיר הכושר הטוב ביותר עבור השכל: התלמוד, או בשמו הארמי והנפוץ יותר - הגמרא.
הגמרא היא למעשה פירוש רחב-ממדים על המשנה, כלומר התורה שבעל פה. בזמנו היו שני מרכזי תורה מרכזיים - האחד בארץ ישראל והשני בבבל - ובכל אחד מהם צמח תלמוד. לכן יש תלמוד ירושלמי ויש תלמוד בבלי, שהוא הנפוץ והמשפיע מבין שניהם. התלמוד כולל מחלוקות בין אמוראים, מדרשים, פלפולים ואגדות (לא במובן המקובל כיום של "אגדה"), שכולם למעשה סיכומי דיונים שנערכו בבתי המדרש. חלק ניכר מהתלמוד כתוב בארמית, וההבנה של הטקסט (גם ללא קשר לארמית) מורכבת מאוד ומצריכה הסתייעות במפרשים השונים - רש"י, תוספות ועוד.
מכאן עולות השאלות שבהן נעסוק במאמר זה: למה לימוד הגמרא נחשב כהכי חכם והכי מפולפל? מה בטקסט התלמודי מחדד כל כך את שרירי המח? ובכלל, בניגוד לעבר, היום ההלכות כבר לא נקבעות על פי הגמרא, אלא על פי שולחן ערוך. אז למה להעמיק כל כך בפלפולים ובהלכות שבחלקן הגדול לא רלוונטיות לימינו מבחינת פסיקת ההלכה?
רלוונטית גם היום
"הגמרא אומרת 'הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, שהם כמעיין הנובע'", אומר הרב פנחס בדוש. "באופן כללי ניתן לומר שכל הספרות התורנית בנויה על הגמרא. הגמרא נותנת לאדם לרדת לעומקם של הדברים ולהבין אותם מהשורש. אם אני קורא רק את פסק ההלכה, אולי אקבל שורה תחתונה ומסקנות. זה כמו לעיין בדיאגנוזה של הרופא. אבל אם אני רוצה ללמוד לעומק, עליי ללמוד את הדברים משורשם, דרך כל הפלפול, המחלוקות והדעות, עד להלכה למעשה.
"אם כל גדולי ההלכה היו לומדים רק את הפסק הסופי, אף אחד לא היה יכול להעמיק בתורה. אדם לא יכול להתפתח מבחינה תורנית ללא הגמרא. התוכן שלה מאוד רלוונטי, גם היום. בכל שאלה הלכתית שמתעוררת, עלינו לרדת לבסיס כדי לראות מהי הדעה שלפיה יש לפסוק. יש כאלה שאומרים 'מה אני צריך את כל זה? אלך ישר למסקנות'. אבל הם לא יודעים איך הגיעו לזה. יש היום למשל שאלות אקטואליות שמופיעות כבר בתלמוד. בשביל לדמות דין לדין ודבר לדבר, חייבים להיחשף להיקף של כל הספרות התורנית.
"הגמרא בנויה מהכל, מביאה את כל הסברות והצדדים בכל סוגיה. היא מלמדת איך לבחון כל מטבע לא רק משני הצדדים אלא גם למעלה ולמטה ומכל כיוון שלא חשבנו עליו. מוכח מכל הדורות שהחכמה האלוקית האינסופית נמצאת בגמרא ובאקסיומות המרתקות שלה. יש בגמרא את השאלות הכי מורכבות, שאם אדם מתעמק בהן, הוא יכול להגיע לתובנות מאוד עמוקות".
תן דוגמה לכך.
"למשל, אדם זורק דבר מה של חברו - נניח פלזמה - מהקומה החמישית. השכן מהקומה השלישית קלט את זה, היה לו בדיוק מחבט בייסבול ביד, והוא נתן מכה אדירה וניפץ את הפלזמה כבר באוויר. עולה כאן השאלה: מי צריך לשלם את הנזק על הפלזמה - מי שזרק או מי שניפץ אותה באוויר? לשאלות כאלה השלכות מעשיות גם בימינו אנו. בנוסף, זה מפתח מאוד את יכולת החשיבה. כמו שללא אימונים השרירים בגוף מתנוונים, כך גם המוח מתנוון ללא אימונים. כאשר המח מתאמץ כדי להבין סברה, ומנסה להבין מה ההבדל הדק בין המקרה הזה לשני וכן הלאה, הוא יכול לאבחן דברים, להבין דבר מתוך דבר, וזו החכמה היהודית של עם ישראל, שהיא חכמה נצחית בכל הדורות. עד היום רבנים גדולים מייעצים לבעלי עסקים, כי הגמרא נותנת להם יכולות אבחנה ודקויות שהאדם הרגיל לאו דווקא יכול להבחין בהן.
"אנשים חושבים שהתורה מסתכמת ב'וידבר ה' אל משה לאמור', אבל התורה כל כך עשירה, שאנשים לומדים אותה מגיל 0 עד גיל 100, מגיעים לאינסוף עומקים, ועדיין לא מכסים את הכל. לכן התלמוד זכה לכינוי 'ים התלמוד', כי יש בו את כל המרחב ואת כל העומקים שלא משנה באיזה גיל אתה - מה שבטוח הוא שעדיין לא היית בכולם".
לימוד לשם לימוד
הרב יצחק גבאי מוסיף: "עדות נוספת לחשיבות לימוד הגמרא נמצאת בדברי הפוסקים, לפיהם צריך ללמוד גמרא לפני שניגשים לעסוק בקבלה. למה? כי אם האדם לא ילמד גמרא לעומק, לא תהיה לו יכולת הניתוח ויכולת ההעמקה הנדרשת בלימוד תורת הסוד. רואים את זה בשטח: המקובלים האמיתיים היו כאלה שלפני כן למדו גמרא במשך רוב שנות חייהם. אבל ה'מקובלים' שלא מגיעים מהמקום התורני נמצאים במקומות מאוד רדודים.
"ברמה היותר פנימית הסיבה לכך יותר גבוהה. התכלית של חכמת התורה היא לא כמו כל החכמות - למצוא מקצוע, להשכיל וכו'. התכלית של לימוד התורה היא ללמוד לשם הלימוד עצמו. התכלית יותר גבוהה כשהלימוד כביכול לא פרקטי באופן מלא עבור החיים שלנו ביום-יום. בדיוני הגמרא על שור שנגח פרה אמנם התוצאות מובילות הלכות, אבל בפועל זה לא משהו שקורה לי ביומיום".
הרב חיים נבון נדרש לנקודה לא פחות חשובה הקשורה בלימוד הגמרא: "בניגוד לחיבורים אחרים, שבהם יש רק סיכום של המסקנות ההלכתיות, הגמרא חושפת לפנינו את הדיונים עצמם. דרך הגמרא אפשר להכיר את צורת המחשבה והדיון של חז"ל. הגמרא מלאה דיונים של חכמה ותורה, ודרכה אפשר להיכנס לעולם הגדול של תורה שבעל פה - ואף להיות שותף בו, ביצירת סברות חדשות.
"בלימוד הגמרא יש שילוב נדיר של יצירתיות עם קבלת עול. מי שלומד תורה שבעל פה - גמרא, ראשונים ואחרונים - נחשף ליצירה אינטלקטואלית בעוצמה מהממת, ואף מוזמן ליטול בה חלק. לצד זאת, נושא הדיון הוא תמיד - מה הקב"ה מצווה אותנו לעשות. השילוב הזה של עוצמה וכניעה נותן ללימוד הגמרא קסם מיוחד והשפעה מיוחדת על האישיות. מורי ורבי, הרב עמיטל זצ"ל, היה נוהג לומר: כל קהילה יהודית שלא למדו בה גמרא בהעמקה - בסופו של דבר התרופפה מבחינה רוחנית".