אחרי שכבר נדרשנו לגן עדן, הגיע הזמן לברר מה זה הגיהינום הזה שכולם מדברים עליו, ומחכה לרובנו אי שם בעולם הבא. ובכן, הנושא מעורר סימני שאלה מכמה כיוונים. מה בדיוק קורה בגיהינום? האם יש מקום גרוע יותר מהגיהינום? אם הוא מלא בסבל, איך אפשר לעבור את הסבל ללא גוף פיזי?
"הגיהינום הוא לא משהו פיזי כמו שאנשים נוהגים לחשוב", פותח הרב אהרן לוי. "חכמי ישראל ממשילים את הגיהינום לאש, מפני שזהו הסבל הגדול ביותר שאדם יכול להעלות על דעתו כשהוא נמצא בתוך גוף. אבל למעשה הגיהינום הוא רוחני, וכדי לקרב אותו לדעת - המשילו אותו לאש".
אם כך, מהו בעצם הגיהינום?
הרב לוי: "גיהינום במילה אחת הוא סבל, סבל שנגרם לנשמה כשהיא מגלה את ההחמצה של החיים. להמחשה, נדמיין מישהו זקן שמגלה בגידה מצד אדם שהוא אסף מהרחוב, טיפח, הפך למנכ"ל של החברה שבבעלותו ואפילו הפקיד בידיו את כל הסודות שלו. תחושת הצער, ההחמצה, הטעות, ה'איך לא ראיתי, איך קיבלתי החלטות על סמך נתונים חלקיים' יוצרת תחושה שהיא מעין גיהינום – אבל בעולם הזה".
אבל כמה כבר אדם יכול להצטער? עשה טעות, מתבאס וממשיך הלאה.
אומרים ש"משפט רשעים לגיהינום 12 חודש".
"הכוונה היא ל-12 מדרגות, תהליך שמחולק ל-12 תיקונים", מסביר הרב לוי. "הנשמה שהייתה יכולה לעשות את זה בצורה אקטיבית בעולם החומרי, עוברת את התהליך בגיהינום בצורה פאסיבית. הסבל גורם לה להזדכך".
כלומר, יש לזה סוף.
"לגיהינום - כן".
ולמה אין סוף?
הרב לוי: "יש מצבים של סבל וצער שאין להם סוף. גיהינום הוא תחילתו של תיקון, אבל יש מקרים בהם הנשמה נמצאת במקום ירוד יותר, ולא זוכה עדיין להיכנס לתהליך התיקון בגיהינום. זה מה שנקרא 'כף הקלע'. במצב הזה, התכונות שאותן רכשה הנשמה בעולם הזה לא עוזבות אותה. כדי לתקן את זה הנשמה צריכה לחזור לעולם הזה בתיקון".
כלומר, הגיהינום הוא סוג של תקווה, אפילו פריווילגיה לתיקון.
"הוא מהווה תקווה בכך שמדובר בתחילתו של התיקון. כשאדם נכנס לניתוח - קשה להבין שזה טוב וחיובי, אבל למעשה זה תחילתו של תיקון. הבעיה כבר אובחנה, יש לה פיתרון, ועכשיו נדרשים לתהליך הניתוח. להגיד שגיהינום זה דבר טוב - זה לא מדויק, אבל לא מדויק גם להגיד שמדובר בדבר רע".
עזבו, לא צריך להילחץ
לעומת הרב לוי, הרב יפתח סופר אוחז בדעה יותר שמרנית באשר למהותו של הגיהינום. "בספר 'ראשית חכמה', שחיבר רבי אליהו די וידאש, החברותא של האר"י הקדוש, מופיעה מסכת שלמה, מסכת גיהינום, שבה הוא מתאר בצורה ברורה את הגיהינום. היום גם יש אינספור אנשים שחוו מוות קליני ומספרים דברים ברורים שמעידים על כך שהמציאות של שכר ועונש שרירה וקיימת. רבי אליהו כותב במפורש על 'הרים של אש'. אבל לא כדאי להילחץ מהדברים האלה. צריכים לחשוב מהי מהות החיים כאן בעולם הזה, ופחות להתעסק בתיאורים שלא כל אחד יכול להבין את מהותם".
אבל זה די מרתיע לשמוע את התיאורים האלה.
אז מדובר בסבל פיזי ונפשי?
"צריך לזכור שגם כשאנחנו סובלים בעולם הזה, לא רק הגוף סובל, זו הנשמה שסובלת. בניתוח, למשל, בדרך כלל לא מרגישים את הכאב בזמן ההרדמה, אלא רק כשמתעוררים. אבל גם כשצובטים מישהו מעל החולצה, לא החולצה כואבת אלא הגוף עצמו. כתוב שבעולם הבא הקב"ה נותן לאדם כוח לעבור את הייסורים, כי כאן האדם לא יוכל לסבול אותם אפילו רגע אחד. זה למעשה זיכוך הנשמה - לא נקמה, חלילה".
ועדיין, אי אפשר לזכך בצורה אחרת, קצת פחות קשה?
"כנראה שאנחנו לא מבינים עדיין מה זו עבירה. כמו אדם שרצח משפחה שלמה, ויגידו לו שהעונש שלו הוא כך וכך שנים בכלא, הוא ישאל 'אי אפשר לקצר לי את המאסר בחצי?'".
ומה לגבי הבושה?
"יש בגיהינום בושה חזקה מאוד, שמועצמת על ידי העובדה שלאדם אין לאן לברוח. יש סיפור ידוע שקרה בלוד, בחתונה של זוג צעיר. אבא של החתן רקד ברחבת הריקודים, וכשהוא חזר לשבת - הוא ראה שהמעטפה שהייתה בכיס החליפה שלו כמתנה לזוג, והכילה המון כסף שהיה מיועד לאולם, לתקליטן ולצלם - פשוט נעלמה. כמה שחיפשו, לא מצאו. בלית ברירה שילמו מהמתנות וכו'. אחרי חודש המשפחה התכנסה לראות את החתונה בווידיאו. כולם התיישבו, אכלו פופקורן, צפו בריקודים, ופתאום ראו בווידיאו איך אבא של הכלה בכבודו ובעצמו ניגש אל החליפה וגנב את המעטפה עם הכסף. אותו אדם ישב שם בין כולם עם הפופקורן - וקיבל דום לב במקום, מרוב הבושה. זה ממחיש לאן אדם יכול להגיע עם הבושה.
"רבותינו אומרים שבעולם הזה יש בושה, ובעולם הבא יש כלימה. אחד המקרים הגרועים הוא כשאדם מגיע לעולם הבא ומבין שהוא לא מילא את התפקיד שלו בעולם הזה, ומתמלא מכך צער. הוא לא מבין איך הוא בזבז כך סתם חיים שלמים".