בעיניים חילוניות, שמחת תורה יכולה להצטייר כדבר מוזר מאוד. אני זוכר שכיהודי רחוק מתורה ומצוות, הבטתי באותם חוגגים בעיניים תמהות: למה לשמוח כל כך עם ספרי התורה? הרי התורה היא (כביכול) ספר חוקים שמגבילים אותנו ולא נותנים לנו לממש את כל ההנאות והתאוות שמתרוצצים בקרבנו, אז למה לשמוח כל כך שיש משהו שמונע מאיתנו לעשות את כל מה שמתחשק? אולי צריכים לבצע את מה שכתוב בתורה, חשבתי, אבל בטח שלא לשמוח במגבלות האלה. כמובן שהיום אני רואה את התורה באופן אחר לגמרי, אבל כזכר למחשבות ההן, שבוודאי ליוו לא רק אותי, יצאתי לבדוק את הסוגיה.
"התשובה נמצאת למעשה בשאלה", פותח הרב פנחס בדוש. "אם ישנם חוקים מגבילים ומצמצמים, אכן אין סיבה לשמוח מהם. אבל למעשה, התורה באה למקסם את ההנאה מהחיים - לחיות נכון ולצלוח את החיים בשלום".
הרב בדוש מביא משל, בשם המגיד מדובנא, שמסביר למה בעצם אנו שמחים בעקבות קבלת התורה - ודווקא בשמיני עצרת ולא בזמן המקורי של מתן תורה, חג השבועות. "למלך היתה בת בררנית מאוד בכל הנוגע לענייני שידוכים. למלך לא היתה ברירה, והוא אמר לבתו 'אם לא תבחרי חתן תוך כמה שבועות, אני אבחר בשבילך'. אחרי כמה שבועות המלך החליט 'האדם הראשון שנכנס לעיר - יהיה בעלך'. ואכן, אדם מסוים נכנס לעיר זמן קצר לאחר אותה הכרזה. משרתי המלך לקחו אותו לארמון, אף אחד לא שאל אותו, וחיתנו אותו עם בת המלך.
"כעבור כמה חודשים אותו חתן הגיע למלך ואמר לו שהוא מזמין אותו לחתונה נוספת. המלך התפלא מאוד ושאל בטון מאיים 'אתה מתחתן עם אישה אחרת בנוסף לבתי?'. החתן הסביר לו בחיוך שלא כך הדבר. 'בחתונה הראשונה שלנו כולם שמחו, אבל לא הייתי שמח', הוא סיפר למלך. 'לא הבנתי למה דווקא אני נבחרתי להינשא לבתך. חשבתי שאולי יש בה פגם מסוים, ולכן רוצים לחתן אותה באופן כזה. אבל עכשיו אני חי איתה ורואה שהיא כלילת המעלות. כעת השמחה שלי שלמה - ולכן אני רוצה לחגוג שוב מחדש'.
"גם במתן תורה היו חששות, לא היתה שמחה מושלמת בעם ישראל. אבל בהמשך, לאחר שעברו כמה חודשים, עם ישראל הבין שהתורה חיונית, עוזרת לנו להבין את תפקידנו בעולם, עוזרת לנו לצבור זכויות וכן הלאה. לכן אנחנו באים בשמיני עצרת ואומרים לקב"ה 'עכשיו השמחה שלנו, עכשיו אנחנו רוצים להראות עד כמה התורה היא תורת חיים'. לכן בשמחת תורה כולם שמחים ורוקדים עם ספרי התורה".
הגבלה היא דווקא חופש ליהנות
"הגבלה היא דווקא חופש ליהנות באמת ובתמים. למשל, ילדים שיוצאים לחופש הגדול באים בהתלהבות ויש להם המון תוכניות. אבל מנגד יש ילדים שלא שותפים לריגוש. הם נפלטו מהמסגרת, והחופשה כבר לא מרגשת אותם. 'מתוקה שנת העובד', אומר שלמה המלך. כלומר, מי שלא עובד ביום - לא נהנה מהשינה בלילה. ההגבלות הן בעצם אמצעי לתת לך אפשרות ליהנות באופן נכון, עם כלים שעוזרים לך לשמור על ההנאות.
"כל דבר עלול להימאס, אם הוא יתקבל בכמות לא מוגבלת. שלמה המלך אומר - 'דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו'. אתה יכול לראות אנשים שחיים איך שבא להם, וכל פעם נמאס להם והם מחפשים ריגושים חדשים. זו לא דרך התורה. התורה לא אוסרת, אלא רק נותנת טיימינג לכל דבר. תאכל - אבל כשר. תעבוד - אבל לא בשבת. תקדיש זמן לעצמך - אבל גם לבוראך".
הרב אלי עמר מוסיף ומדגיש שהתורה שומרת על מערכת חיים תקינה. "מערכת חוקים נועדה לאפשר מרחב מחיה. החוקים מגבילים אמנם, אבל הם שומרים על איזו מערכת תקינות. המשנה אומרת 'אלמלא מוראה של מלכות - איש את רעהו חיים בלעו'. לכן כשאנחנו מדברים על מערכת חוקים, ברור שהיא מגבילה. להבדיל, בספר התורה היהודי מערכת החוקים נועדה לאדם עצמו, והיא מפתחת את האדם עצמו.
"ברגע שמגדילים את הגירויים - מגבילים את ההנאה. אם אדם אוכל שוקולד בלי הפסקה - הוא כבר לא ייהנה ממנו. התורה יוצרת מצוות אקטיביות ופאסיביות - עשה ולא תעשה - שמצד אחד נועדו לתת לו להתקדם ומצד שני עוצרות אותנו, והמורכבות הזו יוצרת בלאנס בנשמת האדם. ולא רק זה - אם אנו מקיימים את מערכת החוקים, זה מעניק לנו שכר גם לעולם הבא, מעבר להנאה השלמה, הפנימית והטובה בעולם הזה. לכן התורה היא באמת מקור לשמחה גדולה. שמחה היא לא הוללות, משהו חיצוני, אלא משהו שמגיע ממקום פנימי ורוחני. זו בדיוק השמחה שמסבה לנו התורה".