כל מי שפתח את ספרו של החפץ חיים, "שמירת הלשון", הבין עד כמה שמירת הלשון היא דבר בסיסי ומרכזי ביהדות. על פי ההלכות המרובות חל איסור כמעט גורף על לשון הרע - אסור לדבר על מישהו מאחורי הגב, אפילו להחמיא למישהו שלא בפניו עלול להיות בעייתי, שמא מישהו אחר יתנגד ויספר דבר שלילי, ועל הלבנת פני חבר ברבים אין בכלל מה לדבר.
ידוע שמילים פוצעות והורגות, אבל בכל זאת: למה האיסור על לשון הרע כל כך חמור? למה אסור להשמיע ביקורת על אדם מסוים או לספר על דברים ששמעתי? ומה הבעיה בדיבור כשלעצמו, אם ברור שאף אחד לא ייפגע מכך?
דווקא כי זה לא נראה חמור
"דווקא בגלל שהאדם חושב שלשון הרע הוא לא דבר חמור כל כך, הוא לא ממהר לתקן את דרכיו", מסביר הרב פנחס בדוש. "אדם שרצח, לדוגמה, מבין שזה חמור, ויש סיכוי שישתנה. אבל לשון הרע - כל אדם חושב שהוא בסדר בזה. לכן התורה החמירה בזה יותר. אם נבדוק בפועל לעומק נמצא שהדברים הכי חמורים, כמו שפיכות דמים ומלחמות, התחילו בלשון הרע. אפילו השואה התחילה בלשון הרע, בהסתה ובאמירות שהיהודים הם גנבים. אנשים לא תופסים שמילים הורגות, אבל הסתה חריפה מתירה את דמו של האדם".
הרב בדוש נזכר במעשה מפורסם שבו יהודי אחד מארה"ב הגיע אל הרב משה פיינשטיין אחרי תפילת שחרית. הביאו לשניהם קפה וקרטוני חלב, והרב מיד לקח את אחד הקרטונים ומזג חלב לקפה. היהודי הבין מכך שהרב מעדיף את הכשרות של אותו חלב, ולא סומך על הכשרות השנייה. הדבר התפרסם תוך זמן קצר, ומכירות יצרנית החלב השנייה החלו לצנוח דרסטית בריכוזים יהודיים. מנהלי אותה חברה ערכו בירור, ושמעו שהרב פיינשטיין אוסר לשתות את החלב שלהם.
כששאלו את הרב לפשר הדבר, הוא אמר: "אני לא יודע על מה אתם מדברים, המוצרים שלכם נמצאים אצלי במקרר". כשניסה להיזכר מה מקור השמועה, הוא נזכר באותו המקרה - והסביר שהוא לא שתה את החלב הזה מכיוון שהקרטון היה ריק. "הסיפור הזה מראה עד כמה במילה אחת אתה יכול להרוס דברים, מבלי להבין כלל מה המשמעות שלהם", אומר הרב בדוש. "לשון הרע גורמת להרבה דברים שליליים. לכן דווקא כאן יש חומרה בעונשים, כדי לעורר את האנשים להבין עד כמה למילה יש כח".
"חז"ל אומרים שהרהורי עבירה קשים מעבירה. כלומר, אדם שחושב על עבירה - זה חמור מהעבירה עצמה. הרי לבהמה אין הרהור אלא רק מעשה. ההרהור מיוחד לאדם, ובהרהור האדם פוגם בחלק האדם שבו, שמיוחד לו בלבד. במעשה הפגיעה נעשית בחלק נמוך יותר, שזה החלק הבהמי. הדיבור הוא הפגיעה במקום הגבוה ביותר".
"על פי הקבלה, כולנו בנויים לפי ספירות עליונות", מוסיף הרב יצחק בצרי. "כל אדם הוא עולם קטן, וכל הספירות הקבליות מורכבות בו. ברגע שאדם גוזל ורוצח, למשל, הוא פוגם בספירות התחתונות, אך לא בספירות העליונות. אבל כאשר הוא פוגע בספירות העליונות - שמתבטאות בחכמה, בינה ודעת - הוא עובר עבירות יותר קשות. אמר דוד המלך בספר תהלים 'שתו בשמים פיהם ולשונם תיהלך בארץ' - כלומר, הדיבור של לשון הרע פוגם בשמיים, בעולמות העליונים".
אז מי שדיבר לשון הרע ייענש יותר בחומרה מאשר מי שרצח?
"לא. ברגע שאדם רצח - הוא החריב עולם ומלואו. אבל עבירות כמו גזל, למשל, פחות חמורות מעניין לשון הרע".