מה זו הגעלת כלים?
הגעלה - מלשון להגעיל, להוציא. במידה ומעוניינים להשתמש בכלים הרגילים גם בפסח, יש לגרום לחמץ הבלוע בתוך הכלי לצאת ממנו. הכלי בולע חמץ רק כאשר הוא חם. אז הכלי מתרחב כתוצאה מהחום - ובולע. כאשר הוא מתקרר - מה שבלוע בתוכו (החמץ ושאר חיות אחרות) נשאר בתוכו.
לכן כלים שלא מבשלים בהם, ושמים בהם אוכל קר בלבד, אינם בולטים כלל, ואין צורך להגעיל אותם. כמובן שיש לנקות אותם ביסודיות משיירי מאכל.
אך כלים שמשתמשים בהם כשהם חמים ברמה כזו או אחרת - החל משיפודים על האש, המשך בסירים וכלה במזלגות - צריכים לעבור הגעלה ברמות שונות, לפי הכלל "כבולעו כך פולטו". כלומר, כלי שבלע אוכל בדרך ובטמפרטורה מסוימת - באותה הדרך יפלוט את הבלוע. להסברים מפורטים יותר יש לקרוא מדריכים מפורטים כמו זה.
למה עורכים ביעור חמץ בלילה שלפני פסח? הרי עדיין אפשר לאכול חמץ באותו ערב עד למחרת בבוקר. אז מה ביערנו בעצם?
נכון, החמץ נאסר רק בבוקר של ערב פסח (השנה ביום שני), אך חכמים קבעו שאדם יבדוק את ביתו כבר בליל י"ד (יום ראשון בערב, משעת צאת הכוכבים). בגמרא מובאות שתי סיבות מדוע יש לערוך את הבדיקה דווקא בלילה. ראשית, מדובר בשעה שבה בני האדם מצויים בבתיהם. שנית, אור הנר יפה לבדיקה.
עד מתי מותר לאכול חמץ בערב החג?
למחמירים - החל מ-8:49 אסור לאכול חמץ ביום שני בבוקר. למקלים - 9:12 (תלוי היכן בדיוק אתם נמצאים בארץ. לוח שעות מדויק לפי אזורים תמצאו כאן). יש לשרוף את החמץ ביום שני הקרוב, עד השעה החמישית מעלות השחר, בשעות זמניות. ובעברית, מדובר על 10:00 למחמירים, ו-10:30 לפי רוב השיטות. לאחר מכן לא ניתן לקיים את מצוות ביעור חמץ.
לאחר ביעור החמץ יש לומר נוסח ביטול: "כל חמירא דאיכא ברשותי, דחזיתה ודלא חזיתה, דבערתיה ודלא ביערתיה, ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא". ובעברית: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שראיתי ושלא ראיתיו שביערתיו ושלא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ".
אדם שלא יהיה בביתו במשך כל החג, האם עליו לערוך בדיקת חמץ?
תלוי. אם הוא יוצא מביתו במסגרת 30 הימים שלפני פסח, הוא חייב בבדיקת חמץ, ויבדוק לפני שייצא (אך לא יברך על הבדיקה). אם הוא יוצא 30 ימים ומעלה לפני פסח, אינו חייב בבדיקה. יחד עם זאת, עליו לנקות את הדירה מחמץ גלוי, וגם למכור אותו לגוי (דרך הרבנות או רב השכונה\העיר).
למה צריכים למכור את החמץ לגוי?
התורה לא אסרה רק על אכילת חמץ אלא גם על שהיית חמץ בבעלותנו. לכן ניתן למכור את החמץ שברשותנו לגוי קודם הפסח, כך שמבחינה משפטית-הלכתית החמץ שייך אליו, גם אם בפועל הוא נמצא אצלנו בתוך ארון סגור.
זה לא מכירה בכאילו?
ממש לא. תיאורטית, אם הגוי שקנה את החמץ יחליט שהחמץ שלו - זו זכותו המלאה.
אני לא מכיר גוי שאפשר למכור לו את החמץ, וגם לא יודע איך עושים זאת בדיוק. לוותר?
ממש לא. בשביל זה יש את הרבנות המקומית. יש שם שטרות מכירה למכביר. עליכם למלא את הפרטים, כולל שם, כתובת ומיקום החמץ בבית. מעט לפני החג ימכור רב העיר את חמץ התושבים לגוי, וכאמור, מדובר במכירה לכל דבר.
ואם לא מכרתי את החמץ?
אז אתה בבעיה. חמץ שעבר עליו הפסח (כלומר, חמץ שהיה בבעלותו של יהודי במהלך החג) נאסר האכילה ובהנאה. ובמילים אחרות, אם התעצלתם למכור את החמץ לפני פסח - אז גם אם לא נגעתם בשום חמץ במהלך החג, אחריו תיאלצו להיפטר מכל החמץ שהיה ברשותכם במהלך הפסח.
זה נכון שאסור לראות חמץ בפסח? מה עושים אם עוברים ליד מאפייה?
מעשייה אורבנית. אמנם אין לראות חמץ שברשותך (אם למשל מצאת כריך מעוך בתיק של הילד), אבל אם החמץ אינו בבעלותך - אין שום בעיה לראות אותו ברשות הרבים. עם זאת, אין להרים אותו.
אם במהלך הפסח מצאתי חמץ שנמצא ברשותי, מה עושים?
יש לכסות את החמץ בכלי עד צאת החג, ובצאת החג (או השבת) - לשרוף אותו. אם מצאת את החמץ בחול המועד - יש לשרוף אותו בו ביום.
אם פירור של חמץ נפל לי לסיר בגודל מדינת ישראל, מה עושים?
אם זה קרה לפני החג - עבור הספרדים הוא בטל בשישים (כלומר, אם למשל נפלה חתיכת לחם לסיר שיש בו כמות של פי 60 ומעלה מגודל הלחם - הלחם בטל) והתבשיל שבסיר כשר, אך עבור האשכנזים יש דין של "חוזר וניעור", מה שגורם כביכול לחמץ "להתעורר" גם בפסח, ולכן התבשיל נאסר כולו.
אבל אם פירור חמץ נפל לתוך הסיר במהלך ימי הפסח - התבשיל נאסר כליל, גם עבור ספרדים וגם עבור אשכנזים, גם אם מדובר בסיר בגודל מדינת ישראל.
מה הסיפור של הקטניות בפסח? מותר או אסור?
לספרדים מותר (אך אם נהג להימנע מקטניות, יש להתייעץ עם רב על מנת לבדוק האם צריכים התרת נדרים), לאשכנזים אסור. הסיבות לאיסור הפוסקים האשכנזים: אם יבשלו קטניות הדומות לחיטה - יבואו ויבשלו את החיטה בעצמה; כיוון שיש מיני קטניות שעושים מהם קמח (כתירס) יש חשש שיטעו עמי הארצות וייקחו קמח חיטה ממש; פעם היו משתמשים באותם שקים לקטניות וחיטה, ויש חשש שיישארו בשק גרגירי חיטה.
מוצר שנפסל מאכילת כלב אינו זקוק להכשר לפסח, מעיקר הדין. לכן מוצרי קוסמטיקה, משחות נעליים, חומרי ניקוי וכו' - מותרים גם ללא כשרות כלל (אלא אם כן הכלב שלכם נוהג ללקק אקונומיקה להנאתו).
מה לגבי תרופות?
גם כאן תלוי. אם מדובר בתרופות מרות שלא מסבות הנאה לחיך, כמו אופטלגין, אקמול וכו' - אפשר ליטול גם ללא כשרות, כי טעמן פגום ואינן ראויות לאכילת כלב. אך אם מדובר בתרופות עם טעם טוב, אין להשתמש בהן כלל אלא להקפיד על כשרות התרופות. חולים למיניהם - יש להתייעץ עם רב, כל מקרה לגופו.
>> פסח 2013: זמני כניסת ויציאת החג
>> למה חשוב לשמור על כשרות בעיקר בפסח?
את ההלכות המלאות תוכלו למצוא במאמרים שונים - כאן וכאן לדוגמה