כבר התרגלנו שמסביב לחלק מהסוגיות ביהדות יש מחלוקות, אבל מדי פעם צצה יוזמה חדשה שמנסה להפוך את היוצרות על הסדר הקיים. אחת מהן התרחשה בשבוע האחרון: תנועה חדשה בשם "הבית היהודי השלם" פרסמה מודעה באחד מעלוני השבת, בה היא קוראת לגברים לשאת אישה שנייה. לדברי הרב יחזקאל סופר, העומד בראש התנועה, הדבר יתן פתרון לנשים הבודדות הרבות, למאבק הדמוגרפי ולמניעת איסורים. הרב סופר מציין גם כי יעניק סיוע תורני לנשיאת אישה נוספת, באישור האישה הראשונה בלבד.
למעשה, כמעט אף רב לא מתיר פוליגמיה – נשיאת מספר נשים. אבל למה בעצם? הרי לאברהם היו שתי נשים (שרה והגר), יעקב נשא שתי אחיות (רחל ולאה), ולשלמה המלך היו אלף נשים. אז אם להם היה מותר, למה בדור הזה אסור?
"מבחינת ההלכה הבסיסית, גבר אחד יכול לשאת כמה נשים. בזמן התנ"ך זה גם היה מקובל", אומר הרב חיים נבון, מחבר הספרים "הגדר הטובה" ו"גשר בנות יעקב", שממהר להדגיש שלאט לאט המנהג הזה הלך ונעלם. "יש לנו טקסטים רבים מימי חז"ל: מדרשים, משנה, תלמוד. בכל הטקסטים המרובים הללו לא מוזכר אפילו חכם אחד שהיו לו באופן קבוע שתי נשים".
מדובר למעשה בברירת המחדל הרצויה?
"אכן, המנהג היהודי הרווח היה שאיש אחד נושא אישה אחת. זו חזרה לנוהג הרצוי בעיני התורה. הרי כשאלוקים ברא את אדם וחווה בגן עדן, הוא ברא איש אחד ואישה אחת, ואף לימד אותנו: 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד'. רק בתא משפחתי שיש בו איש אחד ואישה אחת אפשר לקיים את ההוראה 'ודבק באשתו'. התורה שואפת למונוגמיה מוחלטת, ולא רק האישה מרוויחה מכך, אלא גם הגבר שזוכה לשותפות של אמת עם רעייתו".
נבל ברשות התורה
"הסכמת התורה לפוליגמיה הייתה אילוץ שנגזר מן הנתונים החברתיים של ימי קדם. אם התורה הייתה מצווה לאסור לגמרי פוליגמיה - בני הדורות ההם היו מתעלמים ממנה כליל. לכן התורה התירה ריבוי נשים, מתוך שאיפה שבעתיד חכמי ישראל יוסיפו סייגים ויאסרו זאת - כפי שאכן קרה".
אבל תפקיד התורה לקבוע סייגים.
"מקרה דומה הוא עם המצווה בתורה המכונה 'אשת יפת תואר', המצווה אותנו איך להתנהג לנשים שבויות במלחמה. אם התורה הייתה מצווה לשחרר את כל השבויות - בדורות ההם כולם היו מתעלמים מההוראה הזו, שהייתה מנותקת לגמרי ממנהגם. לכן התורה הסתפקה בציווי שיש לשמור על הנשים השבויות ככל הניתן, מתוך שאיפה שבעתיד יוסיפו ויתקדמו עוד מבחינת העידון המוסרי. לפעמים התורה לא הולכת עד הסוף עם הרצון המוסרי שלה, אלא רק חצי דרך, מסיבה פשוטה: אסור לנו לעבור על דברי תורה, אבל מותר להוסיף עליה סייגים".
אז מתי נקבע האיסור על פוליגמיה?
"בימי הביניים המנהג לחתור למונוגמיה קיבל גיבוי הלכתי בחרם דרבנו גרשום. רבנו גרשום קבע כמה תקנות חשובות מאוד, וביניהן גם איסור על גבר לשאת שתי נשים. את האיסור הזה אפשר להתיר רק במקרים נדירים ביותר - למשל, כאשר האישה נעדרת שנים רבות וכו' - ובהסכמת מאה רבנים. בעדות אשכנז האיסור של רבנו גרשום התקבל באופן מוחלט. בעדות המזרח היו פה ושם פקפוקים לגבי תוקף האיסור הזה. בכל אופן, ברור שהמהלך המקובל של ההלכה והמנהג חותר לכיוון של מונוגמיה מוחלטת, וכל מי שמערער על כך בימינו - דבריו תמוהים וקשים".
עד כדי כך תמוהים וקשים?
"הרמב"ן, מגדולי חכמי ישראל בימי הביניים, טבע מושג: 'נבל ברשות התורה'. יש מקרים שאדם נוקט בדרך שאפשר למצוא לה היתר הלכתי, והוא עדיין נבל. אכן, אפשר למצוא פוסקים שסבורים שחרם דרבנו גרשום לא חל על עדות מסוימות. אך גם הם מתירים זאת במקרים נדירים וקשים. מי שרוצה לנצל את השיטות ההלכתיות הללו, השנויות במחלוקת קשה, כדי לעודד אנשים להקים לכתחילה משפחות פוליגמיות - הוא נבל ברשות התורה. לא זו דרכה של תורה, ולא זו כוונתה".