אם שאלתם את עצמכם מדוע בעצם אוכלים סופגניות בחנוכה (מלבד העובדה המצערת שזה, ובכן, די טעים), תתפלאו לגלות שהפעם אין תשובות משכנעות במיוחד. לא בטוח שלפני 100 שנה אבותינו אכלו את הסופגניות המוכרות לנו היום (בטח לא אלה עם ריבת החלב והסוכריות הקופצות), ומה שבטוח, זו לא מצווה גדולה. מצוות החג מסתכמת ב"פרסומי ניסא" (פרסום נס ניצחון המכבים על היוונים) ובהדלקת החנוכיה, מדי יום בערב.
אם כך, למה בחנוכה אוכלים דווקא סופגניות ולא, נניח צ'יפס או חצילים מטוגנים בשמן?
"לסופגניה יש שיעור, כלומר גודל, שעליו ניתן לברך ברכה אחרונה, שנקראת 'ברכת מעין שלוש'. מברכים אותה אחרי אכילת כזית מזונות, פירות משבעת המינים, או לאחר שתיית רביעית יין. בברכה מוזכר עניין המזבח, שקשור לחנוכה, שהרי המכבים לא הצליחו לטהר את אבני המזבח. בסופו של דבר אבני המזבח נגנזו. לכן אנו אוכלים סופגניה, מברכים עליה ברכה אחרונה, ובמהלך הברכה מזכירים את עניין המזבח".
מה הסיפור של הסביבון?
מלבד העובדה שנהוג לציין בו את ראשי התיבות של "נס גדול היה פה", למשחק בסביבון בחנוכה יש משמעות נוספת. "מסופר על כך שמלכות יוון גזרה שלא ילמדו תורה. היו יושבים היהודים בסתר, ולומדים תורה. ברגע שהיה מגיע נציג יווני ורצה לבדוק מה עושים הילדים בזמן הזה, היו הילדים מחביאים את המגילות, ומוציאים במקומן סביבונים. הנציג היווני היה רושם 'משחק תרבותי' ועוזב את המקום. לאחר שעזב, היו מוציאים שוב את המגילות, וממשיכים ללמוד תורה.
"סיבה נוספת: בסביבון יש דבר מאוד מוזר. מצד אחד, מסובבים אותו קצת מלמעלה, אבל אז הוא ממשיך להסתובב הרבה זמן, דווקא מלמטה. אותו דבר היה בחג החנוכה, כאשר קומץ של מכבים, יהודה ואחיו, יצאו להילחם נגד האימפריה הגדולה ביותר של אז - מלכות יוון. הסיכוי לניצחון היה אפסי, אבל כשמסובבים דברים מלמעלה, אז גם אם רק קומץ קטן של לוחמים זוכה לסיעתא דשמיא ולליווי של אלוקים בשדה הקרב, הרי שהם מצליחים. זה למעשה מקביל למשחק הסביבון".