מבחוץ זו נראית כמו מכונת ירייה אוטומטית של ברכות. על חלק גדול מהדברים שאדם דתי עושה במהלך היממה הוא אמור לברך: נטילת ידיים בבוקר, "אשר יצר" אחרי היציאה מהשירותים, ברכות לפני (ולפעמים גם אחרי) האוכל ועוד דברים שבשגרה. אבל זה ממשיך למקומות יותר מוזרים: יש לברך מיד כשרואים ברק, בצפייה בחיות מסוימות בגן החיות, כשרואים מלך או נשיא של מדינה, כשרואים תלמיד גדול בתורה, כשמגיעים למקום שקרה לך בו נס ואפילו כשרואים צמח, בעל חי או אדם יפה במיוחד. למה יש כל כך הרבה ברכות? האם לא מספיקה ההערכה בלב? והאם זה לא הופך אותנו לרובוטים, שעל כל דבר טוב שקיבלנו אנו אמורים לומר נוסח קבוע שתיקנו חז"ל?
"לגבי ברכות הנהנין על מאכל, משקה, ריח טוב וכו', בתורה כתוב שאסור לאדם ליהנות מעולם זה ללא ברכה", אומר הרב פנחס בדוש. "הרי הכל שייך להקב"ה, ודרך הברכה אנו 'קונים' את מה שאנו רוצים ליהנות ממנו. הרעיון הוא שהדברים אינם מובנים מאליהם. אתה לא יכול לראות אוכל, לקחת אותו ולהכניס לפה. כמו שאורח אומר למארח 'תודה' על כל מנה שמוגשת, והרי אנחנו אורחים בעולמו של הקב"ה. הברכה היא גם סוג של קניין וחזקה בדבר, לכן הגמרא אומרת שמי שאוכל ללא ברכה כאילו גוזל את הקב"ה.
"מלבד ברכות הנהנין, יש את ברכות השבח לקב"ה - ברכת האילנות, ברכה שאומר אדם שמגיע למקום שבו נעשה לו נס, שרואה ברקים ושומע רעמים, רואה קשת וכן הלאה. התכלית של ברכות אלה היא לחזק את הקשר בין אדם לבוראו. לא אומרים 'ברוך הוא אלוקינו מלך העולם' אלא 'ברוך אתה' כנוכח. כך אדם קרוב יותר לקב"ה, וזה משפיע על כל אורחות חייו".
למה מברכים בקול ולא בלב?
"כשאדם אוכל, הוא לא אוכל בלב, הוא אוכל בפה. לכן עליו גם לברך בפה. לא יתכן שכשאנחנו אוכלים אנו מזיזים את כל שרירי הפה בהנאה, אבל לברך אנחנו רוצים רק בלב".
"גם אם אחליט לשלוח אליך דוא"ל, לא אוכל להחליט לבד מה הכתובת שלך. חז"ל, ברוח קודשם, ידעו מה הכתובת המדויקת, ואין אפשרות לשינוי. בוודאי שאם אדם רוצה להוסיף במילים שלו אחרי הברכה והטעימה הראשונה, שלא יהיה הפסק, זה משובח. אבל כל זה אחרי שהוא משתמש במה שחכמים נתנו. אנחנו צריכים לשמוח שהם נתנו לנו את הקוד לברכה המדויקת, אנחנו בעצם מרוויחים משימוש בכל הידע העצום שלהם מבלי שנצטרך להגיע אליו בעצם כוחנו".
הרב יצחק גבאי מוסיף שהקב"ה נתן לנו את חמשת החושים- ראייה, שמיעה, ריח וכו' - ובכל פעם שאנחנו משתמשים בהם הברכות מזכירות מי העניק לנו אותם.
אי אפשר להסתפק בברכה כללית-יומית של הודאה ושבח?
"זה כמו אדם שהתחתן לפני כמה חודשים, ומאז אשתו מחכה שהוא יגיד לה מילה טובה. אחרי שהיא מתלוננת על הקרירות שלו הוא אומר 'כבר אמרתי לך בחתונה שאני אוהב אותך. אם יהיה שינוי - אני אודיע לך'. ביטוי ההודאה אמורה להיות גם בדיבור ובמעשה.
"כמובן שמעבר לרובד הפשטני יש כאן את רובד הסוד, שהרי הברכה עצמה משפיעה גם על מקומות עליונים. זה נושא מאוד רחב, אבל אפשר לספר לדוגמה שברכת האילנות היא 'שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם'. מה הקשר לבריות? הרי מברכים על האילנות עצמם. גילו המפרשים שמדובר על תיקון נשמות שמגולגלות באותו צומח. כך בנוסף לברכות עצמן אנחנו מקיימים ו'מרוויחים' כל מיני תיקונים שאנחנו אפילו לא יודעים איפה וכיצד הם פועלים".