מוטב ואתוודה על האמת: בילדותי לא חיבבתי את ספר 'ויקרא'. לא הבנתי את הספר העמוס הזה, שכל כולו חוקים ומשפטים והקרבת עשרות סוגים שונים של קרבנות. לא הבנתי מדוע וכיצד הפכו אלו ללב ליבה של היהדות (בתלמודי התורה החרדיים, לדוגמא, מתחילים ללמוד הישר מספר 'ויקרא' ופוסחים על 'בראשית' ו'שמות' המרתקים יותר). לא הבנתי למה היהדות חייבת לפרט כל כך. הרי עשרת הדיברות הן לב ליבה של היהדות, לא?, תהיתי ביני לביני, אז למה צריך לפרט כל דבר? למה לא להתרכז בעיקר? כיום אני יודעת שלא הבנתי דבר, כרגיל. הצמצום אינו ברכה, כי אם ההיפך המוחלט.
האם ידעתם שבחפירות במדבר יהודה נתגלו שרידי תפילין שהכילו בתוכם גם את עשרת הדיברות? התפילין כיום אינם מכילים אותן, כך בשלב מסוים הוחלט כנראה לוותר עליהן ולהוציאן החוצה. למה שיעשו דבר כזה? הנה הסבר אפשרי: היהדות היא לא משהו שניתן לתמצת בעשרה משפטים. רוצה לסגור עניין בעשרה סטיקרים? לא אצלנו, לא ביהדות.
אבל מה קורה כאן בארץ? תראו למה הפכנו - מדינת הסטיקרים, הסלוגנים, הקליפים, האימיילים, הסיפורים הקצרצרים והבייטים הטלוויזיונים. כל מה שלא ניתן לתמצות – כאילו לא קיים. כל מה שלא ניתן להסביר בכותרת צעקנית בעיתון – לא קיים. אתה חייב להיות קליט ותמציתי כדי לשרוד, בטח ובטח בטלויזיה, עם קוצר הרוח המובנה הזה שלה.
מעל כל מראיין קצר רוח יושב בקונטרול עורך עוד יותר קצר רוח, ומול שניהם מזיע בכורסתו הצופה שהפך להיות קצר רוח יותר מכולם, עם יד קלה מאוד על השלט. ה-"get to the point" האמריקאי הוא אחד מסממני התקופה הזו, תקופת ה"אז מה השורה התחתונה שלך?", והבעיה היא שפעמים רבות השורה התחתונה היא השורה היחידה.
אז פלא שהמסורת היהודית החליטה להוציא את עשרת השורות התחתונות שלה מהתפילין ומהמזוזות? זו הייתה ההתנגדות שלה ל"תרבות השורה התחתונה", תרבות ה"תן לי את זה בשלושה משפטים", תרבות האינסטנט המהירה של ה"תגיע כבר לעיקר". היהדות בחרה להוציא את העיקר כי היא הבינה שאין עיקר, שאין סטיקרים.
ספר 'ויקרא' הלכאורה לא פופולרי, לא קליט ולא סטיקרי, אמור ללמד אותנו יותר מאשר את הליכות הקרבת הקורבנות. הוא אמור להזכיר לנו שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, הארוכים, ושלא תמיד יש לו פואנטה. הספר הלא תקשורתי הזה אמור להזכיר לנו שלא הכל צריך להסתכם בכותרת בעיתון או בפריים בטלוויזיה.
אז קצת סבלנות, ושבוע טוב.
רוצים להגיע לעולם הבא? צפייה ב"האח הגדול" לא תביא אתכם לשם. אז מה כן?