המדע והדת נאבקים בינם לבין עצמם כבר מאות בשנים. במהלך מאה השנים האחרונות נשמעת מדי פעם הטענה שבעצם אין סיבה טובה למלחמה, ושהמדע והדת יכולים לחיות בשלום זה עם זה. העמדה הזאת מבוססת על ההשקפה שמדובר בשני תחומים נפרדים שאין ביניהם שום דבר משותף אלא רק פער שאינו ניתן לגישור, ודווקא משום כך הם בעצם משלימים זה את זה: תפקידו של המדע לעסוק בעובדות - במה שיש - בעוד שתפקידה של הדת לעסוק בערכים, במוסר ובאמונה - במה שראוי להיות.
האמנם? האם נכונה הטענה הזו? אם היינו שואלים את אנשי הדת (ואני מתכוון במיוחד לשלוש הדתות המונותאיסטיות – היהדות, הנצרות והאסלאם, אם כי רוב הדברים יהיו נכונים גם לגבי יתר הדתות בעבר ובהווה), היינו מגלים שבמהלך ההיסטוריה רק מעטים בלבד סברו שהדת לא אמורה לעסוק בעובדות. למען האמת, כל הדתות ביקשו תמיד לומר משהו, ובדרך כלל הרבה מאוד, על העולם ועל האופן שבו הוא פועל.
הפרקים הראשונים בספר בראשית למשל הם דוגמא מובהקת: אלוהים ברא את העולם באמצעות הדיבור; בריאת העולם כולה ארכה שישה ימים בלבד; השמיים נוצרו תחילה, ואחר כך האור; האדם נוצר מרגב אדמה לח, האישה נבראה מצלעו, וכו' וכו'. התיאור הזה כולל טענות עובדתיות רבות, ורובן (בעצם כולן) אינן עולות בקנה אחד עם ההשקפה המדעית, שגורסת כי היקום נוצר בפיצוץ אדיר מימדים לפני כ-14 מיליארדי שנים, כדור הארץ לפני כ-4.5 מיליארדי שנים, ובני האדם לפני כ-2.5 מיליוני שנים. גם המחקר המדעי חושף כל העת תגליות חדשות, שאינן עולות בקנה אחד עם הכתוב בכתבי הקודש.
אנשי דת רבים טוענים שאת האמונות הדתיות, כמו קיומו של אלוהים למשל, לא ניתן כלל לבחון באופן מדעי ולכן המדע לעולם לא יוכל לאיים על האמונה הדתית. זוהי תפיסה חדשה יחסית, שנוצרה כמובן כדי להרחיק את הדת מטלפיהם של המדענים. היא תוכננה במיוחד למטרה זו, כדי שההתקדמויות המדעיות האדירות של המדע לא יוכלו לעולם לערער על תקפותה של האמונה הדתית.
לכן מדברים היום על אלוהים הנמצא "מחוץ לעולם", או על אלוהים ה"מכיל את העולם" או על אלוהים ש"הוא והעולם אחד הם". כל ההשקפות הללו בדבר "אלוהים שלא ניתן בעצם לתפוס" – לא במחשבה, לא בניסיון, ולא בדמיון - אינן אלא קו-המגן האחרון של אנשי הדת מפני עיניה הפולשות של החקירה המדעית.
הפיתרון - תכנית ההתנתקות
פרופ' ישעיהו לייבוביץ' המנוח הרבה לטעון שהדת וכתבי הקודש עוסקים בתחומים שאינם יכולים להיות נושאים למחקר מדעי, וששום מחקר כזה לא יוכל לעולם להפריכם. הוא וודאי היה נוחר בבוז לנוכח הטענה שספר בראשית מנוגד להשקפה המדעית. לדעתו, כל תפקידו של ספר בראשית, ושל התנ"ך בכללותו, אינו לספק מידע על העולם אלא להציב בפני האדם המאמין דרישות מסויימות, ובעצם אחת עיקרית: לקיים את מצוות הבורא.
מדובר בפרשנות יחידה ומיוחדת שאינה עולה בקנה אחד עם השקפותיהם של יהודים מאמינים, בהם גם גדולי הפוסקים והמפרשים במהלך הדורות. ליבוביץ' נאלץ להשמיע כמה טענות משונות מאוד, הנשמעות לעתים קרובות כתירוצים קלושים, כדי להצדיק את עמדתו שלפיה התנ"ך כלל אינו מנוגד למדע. כך, למשל, טען ליבוביץ' שהפסוק הראשון בספר בראשית לא נועד למסור אינפורמציה על אופן יצירת היקום, אלא רק את ה"עובדה" (איזו מין עובדה זאת, בעצם?) ש"אלוהים אינו העולם".
זו עמדה נוחה מאוד לאיש מדע ורציונליסט, אבל היא אינה מתיישבת כלל עם הכתוב במקרא ונשמעת יותר כאליבי דחוק. ואמנם, רוב-רובם של המאמינים (יהודים, נוצרים ומוסלמים) אינם מקבלים את תורת הברירה הטבעית, משום שהיא עומדת בסתירה מוחלטת לעיקרי האמונה שלהם.
ובכן, השורה התחתונה היא זאת: כל הדתות (להוציא, אולי, גרסאות מסוימות של הבודהיזם) מבוססות על תפיסה של אל או אלים הפועלים בעולם. עצם בריאת היקום מוצגת כנס, אבל לא רק היא: לפי התנ"ך, אלוהים קרע את ים-סוף לשניים; לפי הברית החדשה נולד בן לאלוהים ולאישה בתולה, ובן זה גם החייה מתים וקם לתחייה שלושה ימים לאחר מותו שלו; לפי הקוראן, רכב מוחמד על בהמה מכונפת מהעיר מכה אל ה"מקדש הקיצון" (המזוהה עם כיפת הסלע). כל הקביעות הללו, כמו גם רבות אחרות, הן קביעות עובדתיות ששום איש מדע אינו יכול לקבל, ושהמאמינים אינם יכולים לוותר עליהן.
המדע אינו סובל ניסים, בעוד שהדת אינה יכולה בלעדיהם. זהו מקור הריב בין הדת והמדע, ואת הסתירה הזאת לא ניתן ליישב בקלות. נדמה לי שלא ניתן ליישב אותה כלל. הדת והמדע נועדו להילחם - ואסור להקשיב לאלו המבקשים לכונן ביניהם שלום מזוייף ופיוס חסר-בסיס.
המדע מבוסס על חשיבה רציונלית שאינה כפופה לדוֹגמוֹת ולכתבים קדושים, בעוד שהדת – טוב, הדת מבוססת על דברים אחרים. כל עוד מוסיפה הדת לעסוק בנושאים השייכים לתחומו של המדע (והיא אינה יכולה להימנע מלעשות כך) צריכים אנשי המדע לומר בגלוי את מה שרובם חושבים ממילא: שלום לא יכול להיות כאן. תהיה מלחמה.