פרשת בלק היא פרשה מלאה בקסמים, בקללות מתהפכות לברכות ובאתון מדברת. מישהו אמר "שרק"?
כמו היום, גם אז - אחד מהשכנים של ישראל מתמלא פחד, ומתחיל ללכלך. היום זה יכול להיות אחמדינג'אד; אז זה היה בלק בן ציפור, שהחליט לקלל את בני ישראל. הוא שוכר את שירותיו של המכשף הגדול בלעם, ושולח אותו לעשות את העבודה. הרי בלעם הוא איש של מילים, והקללות שלו כבר הוכיחו את עצמן.
אבל האתון של בלעם מסרבת - היא רואה מלאך שעוצר בעדה, ואז פותחת את פיה ומוכיחה את בלעם. מתברר שגם המכשף הגדול בלעם אינו פטור מיראת אלוהים, ממחויבות כלפי המילה המדוברת. הוא לא יכול לשאת טענות שקר על ישראל. בלי להתכוון, הוא מתחיל להוציא מפיו ברכות מלאות שפע והדר.
ובחזרה לימינו. היום לא חייבים לצאת במבצע צבאי בשביל לשנות את המציאות. בעולם שבו המילה היא הכל, אפשר להסתפק בלחץ פוליטי או תקשורתי. אבל אם אנחנו רוצים שלא יגידו דברים רעים על ישראל, עלינו לבדוק את עצמנו - האם אנחנו עושים את הדבר הנכון? האם אפשר בכנות ללכלך עלינו, או שמי שעושה את זה משקר?
עד שלאויבינו יהיה אתון עם שכל, או מכשף שהופך את מילות הגנאי המושמעות כלפי ישראל למילות ברכה ואהבה - בואו נדאג לא לספק להם תחמושת.
רני יבין, מנכ"לית "אלול אלו ואלו", ושלומית נאור, ראש רשת בתי המדרש בישראל וסמנכ"לית "מליץ", השייכים ל"רשת בתי המדרש בישראל"