פרשת "תצווה" נראית כמו נוסח קדום של מגזין אופנה, הממליץ בחום על "בגדי מעצבים" בסגנון הכוהן הגדול: פירוט מדוקדק של צבע הכותונת, גובה המצנפת, רוחב המכנסיים, גודל התכשיטים, ועוד עשרות פריטי לבוש שונים ומשונים. למרות שאנחנו עם רוחני, ההוד וההדר עובדים גם עלינו, בדיוק כמו כל העממים האליליים הסובבים אותנו. גם אנחנו רוצים שהדמות המרכזית שלנו תהיה מרשימה, תיראה ראויה לתפקיד.
אז מה הביג-דיל? בימינו הרי הכל זה עניין של תדמיות, לבוש, אופנה, מיתוג, בידול, הופעה חיצונית, רעש וצלצולים? ובכן, זה לא רק עניין לתדמיות ולקמפיינים - הבגד הוא האדם. מצד אחד הוא מסתיר, מטעה ומטשטש, ומצד שני הוא השיקוף העמוק ביותר של הווייתנו. הוא הפנטזיה שלנו על עצמנו, הביטוי המוחשי של חלומותינו ושל שאיפותינו. יותר משהוא מסתיר – הוא חושף אותנו, ומגלה את הצד הפגיע שבתוכנו.
שלומית נאור, ראש רשת בתי המדרש בישראל וסמנכ"ל מליץ, וד"ר מוטי זעירא, מנהל המדרשה באורנים, השייכים לרשת בתי המדרש בישראל