כמו כל הגברים בעולם, גם אלה שמוגדרים "ניו-אייג'" מתחלקים לשלושה סוגים: אלה שמכורים לספורט, אלה שלא מכירים את מיקי ברקוביץ' ואלה שעושים כאילו הם לא מכירים את מיקי ברקוביץ', אבל מסניפים משחקים אצל חברים ומשנוררים אינפורמציה עדכנית מהאינטרנט. כשפגשתי את ב' היה לי ברור שהוא מהמשנוררים - לא מתעב ספורט, אבל יודע שיש דברים חשובים מזה.
לצערי, מהר מאד נחשפה זהותו האמתית. ב' המתחזה, התקין כבלים "לילדים" רק על מנת שיוכל להתמסר בשקט לערוץ 56 ומאז, ברוב הלילות הוא מחכה בדיפלומטיות עד שאתחיל לעפעף ומבטיח לי שהוא כבר מגיע למיטה. כמובן שאני מוצאת אותו בשלוש לפנות בוקר מעורבב בכריות מול שידורים חוזרים של משחקים איזוטריים, ממלמל שהוא רק רצה להתעדכן.
כמורה לטאי-צ'י וצ'י-קונג, ב' מלמד בכל ערב קבוצה מלבד בימי חמישי, והשיא היה כשהבנתי למה. בכל יום ה', ילדי מאותגרי האב מאושרים מחדש ומתחילים כבר בשבע לריב את מי ישכיב הנערץ לישון קודם והוא, מצדו, מבטיח הבטחות בערמומיות רק כדי להדליק את הטלויזיה בהיסח הדעת בסביבות שמונה וחצי ולהיתקע מולה. האומללים, שאינם מבינים לאן נשאב האב שבגופו נוכח, ממשיכים לקפץ סביבו אבל הוא, מזמן כבר איננו.
"תתבייש לך" אני אומרת, ומגייסת את מבט הספרנית החמור ביותר שלי. "עד שאתה כבר נמצא בבית בערבים, תן להם קצת תשומת לב". מיד הוא מתנער, קורא אליהם בקול מתוק ומזמין אותם לזמן איכות עם אבא. זמן איכות מול המסך. זמן של גברים.
רפיק, אחי, הסביר לי פעם שגברים מחזקים את הקשר שלהם כשהם אחד ליד השני - אבל עסוקים בפעילות נוספת, בשונה מנשים שזקוקות לזמן איכות ומבט בעיניים. אני מתבוננת בשלושת הגברים של חיי ורואה בשידור חי איך השריטה הספורטיבית עוברת הלאה, לדור הצעיר.
הם אמנם מחזיקים מעמד 8 דקות עד שהם חוזרים כבומרנג היפראקטיבי הישר לזרועות אמא, אבל בכל זאת, החותמת הוטבעה לנצח. ב' מרגיש שהוא עשה את שלו כאב איכותי, אז הוא חוזר אלינו שוב רק בזמן המחצית, כשגם מחצית מהילדים כבר ישנים ולמחצית מאמא שלהם יש סבלנות לדבר איתו.
בהתחלה עוד הרגשתי מרומה, אבל אז פגשתי גברים נוספים, חזקים ברוח, שגם אותם חטף עולם הספורט התמהוני: נירב המדיטטיבי, יזם משחקי הכדורגל המאולתרים; מניש איש הבגדים ושחקן כדורגל בעברו; ניקיל מעסה השיאצו בכיר ואוהד שרוף של מכב"י וכמובן, טיוהר - מואר ושחקן כדורגל מכור.
"איך?" אני חוזרת ותוהה בליבי "איך אותם גדולי עולם נופלים אל תהומות הסחי של משחקי הספורט הרדודים האלה?". ומזל שרק בליבי, כי אחרת הייתי נאלצת להתמודד עם מתקפה של פילוסופיה בגרוש בנוגע לחשיבות הספורט בישראל, הקתרזיס, הגאונות שבמשחק ובכלל, שאני אסתום כי אני לא מבינה שום דבר.
אז אני סותמת. אבל לפעמים, כמיטב המסורת הפולנית, מאחורי גבו אני ממרידה את הבנים. מספרת להם על עולמות של יוגה וחיטוב. שיבהילו פעם את אבא עם כדור פילאטיס, נראה איך הוא יגיב.
הגבר שלך אולי מתעלם ממך בזמן משחק, אבל לא חבל להתעצבן עליו? תרגיל שיוציא לך את הכעס
ואפרופו ספורט - אם אתם רוצים להתחיל להתאמן, קודם כדאי שתיכנסו לכושר מנטלי