בשבוע הבא את מתגייסת לצבא, ולהגיד שאני לא מפחדת יהיה שקר גמור. אבל באותה נשימה, אני כל כך גאה בך ואני בטוחה שלא רק שתצליחי במסלול הקשה שבחרת אלא שלא תתקלקלי, או כפי שהרב אליהו הגדיר זאת "תצאי פגועה". אף פעם לא חשבתי לכתוב לך מכתב גלוי שכזה אולם כאשר אני קוראת שהרב יוני לביא יעשה לך טובה ו"לא יחרים אותך חלילה או יפנה לך עורף אם תתגייסי" הרגשתי שהדברים חייבים להיאמר בדרך זו.
אין ספק שדווקא הניסיון שהיה לנו בבית עם אחותך הבכורה, שירות לאומי במקום שדורש כוחות נפש כבירים אבל הדאגה לבנות פשוט לא קיימת אפילו במובנים הדתיים (כשרות מטבח ובנים שנמצאים בדירה בשעות הערב) הביאה אותנו לתמוך בדרך בה בחרת בסופו של דבר. אני מאמינה שהחינוך שקיבלת בבית במשך שמונה-עשרה שנים, חינוך לקיום מצוות, וכן, גם חינוך בסיסי של "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי" יהיה מספיק חזק בשביל הקשיים שמחכים לך שם, בעולם הזר והלא מוכר.
זה לא קל לעזוב את "צמר הגפן" המגזרי ולהיחשף לחברה שונה ומניסיוני, אני גם יודעת שיש לא מעט מבנות כיתתך שלעולם לא תצאנה מצמר גפן זה (שירות במקום דתי, לימודים באמונה או אורות ואחר-כך עבודה כמורה בממ"ד או נועם) אבל אנחנו חינכנו אותך שניתן להיות דתיים "של ממש" ולהקפיד על קיום תורה ומצוות אך בו זמנית גם להיות בני בית בעולם שמבחוץ. זה קשה יותר, דורש כוחות חזקים יותר אך בסופו של דבר התמורה שתקבלי תהיה גם עבורך פנימה רבה יותר. אני בטוחה שאפשר לסמוך עלייך, את יודעת שתמיד נהיה לצידך בדיוק כמו התמיכה שאני בטוחה שתקבלי אם תצטרכי מהרבנים וכל צוות המדרשה בה היית בחודשים האחרונים.
אני בטוחה שתתרמי לבטחון מדינת ישראל במסגרת שירותך הצבאי אך אין לי ספק שגם את תלמדי ותתבגרי הרבה במהלך שנתיים אלו. ורק זכרי כי "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹקיךָ".
אוהבת, אמא.
