השבוע בתכנית "בכיוון אחר" ("ערוץ הידברות" – 97 בהוט ויס) מתארחים גיל וניר קפטן. שני האורחים שלנו היום הם פנים מוכרות ואהובות בערוץ הידברות. אחד מהם הוא המנחה המוכשר של תכנית התרבות שלנו, "אומן באמונה", ניר קפטן. והשני הוא אחד השחקנים הבולטים בתכנית הילדים, "צור משלנו", גיל קפטן. לא במקרה יש להם שם משפחה זהה, הם אחים. ושניהם, מסתבר, למרות שנולדו בבית דתי - עברו תהליך התחזקות אישית לחוד וביחד. אז הגיע הזמן שאחרי שאנחנו רואים אותם כל כך הרבה בשלל תפקידים - נכיר לעומק את הסיפור והאישיות המיוחדת שמסתתרת מאחוריהם.
אז בעצם נולדתם בבית מסורתי, מסורתי-דתי. איזה סוג של מסורת הייתה בבית?
גיל: "האמא דתיה, האבא, אפשר להגיד, לא מסורתי. יש שבת בבית, זה מין סטטוס קוו בבית שהטלוויזיה לא דלוקה, המטבח כמובן כשר, פלטה של שבת, קידוש עושים, אבל בפועל לא נשמרה השבת. כשגדלים במציאות כזאת לא מרגישים, לפחות אני, לא מרגישים שהדבר הזה הוא משהו מוזר בנוף. זו שבת שגדלים איתה ואתה לא מצליח להסתכל על הדבר הזה כביכול מבחוץ ולהגיד - רגע, מה קורה לי פה בבית, זה כן מותר, זה אסור".
ניר, גם לך זה הרגיש מוזר?
ניר: "האמת שלא הרגשתי מוזר עד השלב שבו עברתי סוג של התחזקות, אבל עד אז בעצם הכל היה מובן מאליו - זו הייתה ההתנהלות בבית. כשאתה גודל למציאות כזאת, אתה לא מרגיש משהו מוזר".
לא הרגשתם סוג של חיים כפולים?
גיל: "אתה מוצא לזה היתרים כביכול, אין בזה משהו אסור לכאורה. אתה לא חושב על זה שזה אסור בכלל. ואני בחור בישיבה תיכונית באותה תקופה, זה היה האבסורד. אבל כן, זה דבר שלא מוזר בנוף. רוב החברים, זה היה משהו די רגיל, כל שבוע".
ניר: "עבדתי במשרד פרסום בתל אביב, באחד המצליחים ביותר באותה התקופה וגם כיום. באותו שלב היה סוג של התחזקות, התחלתי להתחזק. אתה חי את הסיטואציה שם, אתה רואה את ההתנהלות, את הראש של הקופירייטרים על מה הם חושבים, מה הם מנסים לקדם. באיזשהו שלב הגעתי לאיזושהי מסקנה שזה קצת סותר את אורח החיים שהתחלתי לנהל באותה התקופה. בחלק מהדברים הצלחתי לעצור ולנסות קצת ככה לשנות כיוון בחשיבה שלהם, אבל ברוב המקרים לא. ואז החלטתי שזה לא ממש הדרך שבה הייתי רוצה לנהל את החיים שלי, גם אם זה לצורך פרנסה. אז עשיתי סוג של פרישה משם והחלטתי לפנות לכיוון אחר".
גיל, לך היה גם כן לא פחות מורכב. גם היום אתה שחקן ויש התמודדויות לא פשוטות.
גיל: "טוב, זה באמת נושא שהוא די רחב. אני מבחינתי, זה שהייתי דתי מהבית, הייתי דתי 'לייט' בעצם, אך עדיין הייתה לי את הזיקה. היו לי מבחינתי קווים מאוד מאוד ברורים של מה אני לא אעשה על הבמה. וכשזה הגיע לשלב האמת, מה שנקרא - לרגע האמת, אז שם הייתי צריך הרבה כוח של אמונה שאז עוד לא היה כמו שהוא היום. סתם לדוגמה: אם אתה מקבל תפקיד - פתאום, אתה עושה אודישן ולעבור אודישן עם כל כך הרבה מאות של שחקנים שמגיעים ורוצים להתקבל לאיזשהו תפקיד נכסף. אם אתה מתקבל ופתאום מגיע לשלב של חתימת החוזה ופתאום אומרים לך: מה, אתה לא עובד בשבת? אז טוב, לא צריך. אתה לא נמצא במקום של כוכב שיגידו 'טוב, או. קיי. מה הרצונות שלך, מה אתה לא רוצה'. אז אמרו לי שלא. עברתי את התסריט הזה די הרבה פעמים".
והיום הוויתורים שלך הם יותר קלים או יותר קשים?
גיל: "הרבה יותר קלים. אתה מבין שזה רצון ה'. אם לא, אז לא ונגמר הסיפור. דווקא עכשיו, לא מזמן עשיתי איזשהו אודישן לאיזו סדרת ילדים וזה הגיע ממש לדקה האחרונה שאתה כבר שם ולבסוף אתה מקבל טלפון מהעורך שאומר: תשמע, מאוד התרשמו ממך ואתה מעולה וכו' אבל לא. אז לא, נגמר הסיפור. פה לא הייתה התלבטות של שבת או משהו כזה אבל ברמת האמונה מה שאתה צריך להיות, יהיה. אם אתה עושה את שלך והגעת לשם, הגעת. ואם לא הגעת, גם טוב, זה עוד שלב בדרך".
דיברנו עד עכשיו על ההתמודדות בתוך המקצוע אבל מעניין אותי לחזור טיפה אחורה לטריגר. מה בעצם גרם לכם לשנות פזה מדתי לייט או איך שנגדיר את זה ולהגיד זו הדרך שלי?
ניר: "האמת שאצלי זה התחיל דווקא מהפטירה של הסבא (שלום גנתיה, נולד בלוב; ד. כ), אופן הפטירה שלו. סבא שלי זכרונו לברכה הוא היה, אפשר לומר, מתחום המוזיקה. היה כותב, היה מלחין. באחד הימים אספנו את כל החומרים שלו והכנסתי אותו לאולפן הקלטות. הוא היה עיוור כבר 17 שנים, ברמה שהלכתי איתו יד ביד כדי לעלות לאולפן ולהקליט את האלבום. הייתה שם תזמורת וכו'. הוצאנו את האלבום שלו".
ניר: "זה היה לפני 17 שנים. הקלטנו את האלבום. בשבוע שבו האלבום יצא הייתה מסיבה של כל הנכדים והוא חילק את האלבום לנכדים ולנכדות ולכל הילדים שלו. בקיצור, באותו שבוע ביום שישי הוא הלך לבית הכנסת, חזר הביתה, לבית של הדוד".
גיל: "הוא היה בשיא הפריחה, הוא הגשים את החלום הכי גדול שלו, להוציא את האלבום. ראינו אותו עם הגיטרה יושב בשדה בין העשבים, תמונות שמעולם לא ראינו. סבא בצורה כזאת, היה איזה משהו כזה, אני זוכר שאמרתי לו, סבא, אתה כוכב. זו המילה שאמרתי לו".
ניר: "ואז באותו יום שישי הם חזרו מבית הכנסת, הם שרו 'שלום עליכם' ואז ממש לפני שהגיע הקידוש עצמו, כשסבא כבר החזיק את הכוס, הוא אמר לילדים: 'ילדים, תתנהגו יפה. נמצאים כאן ארבעה מלאכים'. וכשהוא אמר את זה הוא התמוטט, ושם נגמר הסיפור".
אתה היית שם?
ניר: "אני הגעתי בערך 10 דקות או רבע שעה אחרי שסבא כבר נפטר. אבל עצם ההתבוננות על העשייה שלו, על הדרך שלו, על ההשתלשלות של הדברים - זה משהו שנתן לי להסתכל על החיים בצורה אחרת. החיים היו סוג של הפקרות. בחיים צריך קצת להתבונן כי באיזשהו שלב זה נגמר. צריך לדעת מה התכלית. אז כל זה הוביל אותי לסוג של התחזקות, ככה כשהתחלתי ללמוד יותר ויותר להתבונן. שם בעצם התחיל אצלי התהליך הזה של ההתחזקות".
גיל, איפה זה תפס אותך? פטירת הסבא?
גיל: "אני דווקא לא משם התחזקתי. זה תפס אותי, מצאתי את עצמי פתאום מאבד את הדבר הקרוב הראשון, מה שנקרא. אבל זה עוד לא נתן לי את המכה. אצלי דווקא זה היה יחסית לא מזמן. הרגשתי שאני בסדר ושהחיים שלי בסדר ושהכל בסדר. ואז אני זוכר שהלכנו לחברים וראינו, אז היה טרנד, את 'הסוד'. הוציאו את 'הסוד' ואנחנו יושבים עם חברים חילוניים ורואים את הדבר הזה והם נורא מתפעלים. מחשבה שיוצרת מציאות, אם אתה רוצה לקדם מציאות חיובית, תחשוב חיובי, תתלה שלטים בארון של מה שאתה רוצה, של השאיפות שלך. ואני אומר: ריבונו של עולם זה, אני מכיר את זה. "רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם", ו"קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". וזה לא הסתדר לי. אני גם נותן להם כל מיני יציאות תוך כדי הצפייה בסרט ואני אומר לעצמי שמשהו פה לא מסתדר. גם למחרת תוך כדי תפילה נופלים לי כך המשפטים האלה, אני מתחיל לשים לב לכל המשפטים שאני אומר, ואני אומר - זה זה".
לראיון המלא עם גיל וניר קפטן צפו בראש העמוד. התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן בmako- מדי סוף שבוע.