אחד הדברים שיותר קשה לנו להפנים, כבני אדם, הוא שהכל קורה לטובה. קל לשנן את זה כמנטרה רוחנית, אבל בפועל, כשאנחנו מגלים שטר של 200 שקל קרוע בג'ינס אחרי כביסה, כשמישהו קרוב פוגע בנו, או אפילו כשהמחלות מתחילות לזקוף ראש, שום דבר לא נראה לנו כל כך . זו התנהגות אנושית טבעית, אבל אם חוקרים וחופרים לעומק מגלים שהכל, כולל הכל, לטובה. את זה הבין רבי עקיבא גם אחרי שהצרות נחתו עליו בזו אחר זו, באותה שעה ממש.
אנשים לא טובים באמצע הדרך
מעשה שהיה כך היה: רבי עקיבא יצא פעם לדרך רחוקה, ולקח עמו שלושה דברים: חמור, תרנגול ונר. את החמור לקח כדי שיוכל לרכוב עליו כשיתעייף, את התרנגול כשעון מעורר שיעזור לו להשכים לתפילה (כזכור, מדובר בעידן הטרום טכנולוגי), והנר – כדי שיוכל ללמוד לאורו תורה.
כך הלך רבי עקיבא עם מיטלטליו, עד שהערב ירד. אז הגיע לעיר מיושבת וביקש למצוא מקום לשים את הראש. פונדק דרכים לא היה שם, לכן הוא פנה לתושבי המקום וביקש מיטה ללילה חשוך וקריר. למרות שאף אחד לא נענה לבקשתו הצנועה, אמר: "כל מה שעושה ה' - הכל לטובה הוא".
רבי עקיבא לא רצה להישאר בעיר שאינה מסבירה פנים לאורחיה, והלך ללון מחוצה לה, ביער. הוא מצא עץ וסידר לעצמו מקום נוח ללינה. לאחר שהתמקדם, הדליק את הנר, האכיל את החמור ואת התרנגול, והתפנה לעסוק בתורה.
כשחשב רבי עקיבא שתלאות היום מאחוריו, החלו הצרות הגדולות לפקוד אותו. לפתע הגיח אריה וטרף את חמורו. עוד הוא מעכל את האובדן, הגיע חתול וטרף את התרנגול. לפחות בעזרת הנר, חשב לעצמו, יוכל להמשיך ללמוד, אבל הנה באה הרוח וכיבתה גם אותו. כך נשאר לו רבי עקיבא לבד ביער זר ובחשיכה מוחלטת.
או אז החל להרעיד את היער רעש גדול שהגיע מהעיר. התברר שאויבים תקפו את יושביו ולקחו אנשים רבים בשבי. כמובן שאם רבי עקיבא היה נשאר ללון שם - היה סיכוי טוב שגם הוא היה נלקח בשבי. ואם התרנגול או החמור היו חיים - בוודאי היו משמיעים קלות עזים שיכלו להסגיר את בעליהם. גם אורו של הנר יכול היה לחשוף באחת את נוכחותו. הודה שוב רבי עקיבא על כך שהכל לטובה, והמשיך לדרכו.