השבוע בתכנית בכיוון אחר, מתארח המאייר הידוע אברהם זמורה. עד לפני שלוש שנים עסק אברהם זמורה באיור ובהנפשת דמויות פופולאריות עבור תעשיית הפרסום. הדמויות של ביסלי, קרלו וצ'יטוס יצאו תחת ידיו, והכל זרם מצוין. אבל אז באופן די מהיר הוא שבר את ההגה, ועבר לאייר בעיקר ספרים תורניים לילדים - שבת מלכתא, נקודה טובה, סיפורי הבעל שם טוב וקומיקסים יפהפיים.
אם תשאלו אותו מה יותר רווחי: לצייר את החב'רה של ביסלי לפרסומת בערוץ 2 או לאייר ספר קומיקס על רבי נחמן מברסלב? אין ספק מה תהיה התשובה, אלא שבשלב זה של חייו היא לא ממש מעניינת אותו.
בילדותך ספגת בעיקר שטיפת מוח קומוניסטית. היה מקום ליהדות?
"נכון, שטיפת המוח אכן הייתה חזקה. עד כדי כך שבמשפחה שלנו, הדבר היחיד שנשאר לנו מהיהדות הוא שאנחנו ידענו שאנחנו יהודים. אני למשל ידעתי תמיד שאתחתן רק עם יהודייה. זה היה חשוב לי".
מה חשבתם על מדינת ישראל, עם ישראל?
"הייתי רואה חדשות, ראיתי את הישראלים, את האויבים של הישראלים שהפגיזו אותם מלבנון, בתקשורת אפילו נתנו סיבה. חשבנו שבישראל יש רק מלחמה, ויש את הערבים המסכנים, הפלשתינאים. בזה בדרך כלל הטלוויזיה ברוסיה התעסקה. הכל היה הפוך על הפוך".
ואז אתה גדל, מתבגר, לומד אנימציה, גרפיקה, עולה לארץ ישראל ונוחת היישר לתוך מלחמת המפרץ. למה בכלל רציתם לצאת מרוסיה?
"עד היום אני לא יודע את הסיבה, כי באמת היה לנו שם טוב. הייתה לנו דירה, היה לנו בית, היו לנו מכוניות, הכל היה בסדר והרווחתי טוב מאוד כי התחלתי לעבוד בסטודיו ברוסיה. אבל באיזשהו שלב הרגשתי חנוק, לא הייתי יכול להמשיך שם יותר. כל השקר הזה, כל הדו-פרצופיות שקיים שם תמיד אצל הקומוניסטים. כולם מדברים דברים טובים ונכונים, אבל כולם עושים הפוך. הבנתי שאני פשוט לא יכול להמשיך ככה".
"בוא ניקח דבר שקרוב יותר אלינו כעם. לכאורה לא היו אנטישמים, היינו כולם שווים והכל, אבל באמת האנטישמיות הייתה מורגשת בכל החיים, וגם אנחנו הרגשנו את זה. למשל, דוד שלי לא היה יכול להתקבל לאוניברסיטה, אפילו שקיבל ציונים מצוינים בבחינות, אבל מנעו ממנו להתקבל רק משום שהוא יהודי. ואפילו שאומרים שם שצריך לקבל את היהודים לאוניברסיטה, קיימת שם אפליה ומתקבלים רק מכסה מוגבלת של יהודים. כמו כן, ברוסיה תמיד נלחמים כביכול למען השלום, אבל מספקים נשק לכל הטרוריסטים בעולם".
ואז אתם עולים לארץ, ועוברים לגור אצל קרובי משפחה, שזה טבעי, אבל לא כשמדובר במשפחה חרדית, ליטאית, בירושלים.
"אנחנו לא ידענו כלום, חוץ מזה שסבתא שלי קנתה מצה בפסח, ולא ידענו מה זה. כמו יהודים רבים - היא דיברה יידיש שוטף, אבל אנחנו לא דיברנו, כי היה אסור. לא קיבלנו מכתבים כי היה אסור לקבל מכתבים מחוץ לארץ. הק.ג.ב. לא נח לרגע ותמיד שמר עלינו שאנחנו לא נברח, וכך היינו מנותקים מהכל. הגענו למשפחה חרדית ליטאית של דוד שלי מיכאל באבל שהוא אדם צדיק, והתחלנו את הדרך שלנו בארץ ישראל. התחלנו לקיים מצוות ולשמור שבת כי גרנו שם, אבל עוד לא הרגשתי את זה מבפנים".
הבנת למה הם עושים את כל זה? התעניינת?
"לא התעניינתי. אמרתי לעצמי: 'זה מנהג, אוקיי, בסדר', כי בכלל לא ידעתי שום דבר על יהדות. אבל כיבדתי את המשפחה הזאת מאוד. גרנו שם חודשיים-שלושה, וביחד איתם פשוט נהגנו לפי כל המנהגים. הם אף פעם לא לחצו עלינו להתחייב לזה. אמנם כן התעניינתי ביהדות אבל לא בצורה שאתחיל לחקור את זה. בשלב מסוים יצאתי משם והמשכתי בחיים הרגילים. אבל עדיין לא הייתי יכול לומר שלא הרגשתי כל החיים את היד המכוונת. אפילו עצם העובדה שהגעתי לארץ ישראל ולא נשארתי שם. כולם אמרו לי 'אין שם אנימציות, יש שם רק מלחמה, ובכלל אולי צריך לנסוע לגרמניה, אולי צריך לנסוע לאמריקה', ואני דווקא רציתי לבוא לישראל. הגעתי לא משום שהיה חסר לי משהו, פשוט כבר רציתי להיות עם העם שלי".
ואחרי שיצאת ממשפחת דודך, לא הפכת לחרדי ולא למסורתי, אבל הפכת להיות 'הסנגור של החרדים'.
"כן, אני קצת הרגשתי את החיים שלהם מקרוב. הרבה אנשים מקבלים את האינפורמציה שלהם על החרדים מהטלוויזיה או מהעיתונים, ותמיד היו טענות שהם לא עובדים, לא עושים שום דבר ורק גורפים מאיתנו את הכסף. אבל אמרתי להם שרק בגלל הלימוד שלהם אנחנו עוד נשארים כעם. נשארנו כעם רק בגלל התורה, ולמה התורה נשארת? רק משום ששומרים אותה. לולא האנשים האלה היינו גם אנחנו כמו הרוסים והאמריקאים, כי למשל ברוסיה היה אסימילציה מאוד חזקה בכל התקופה שאחרי המהפכה הקומוניסטית ותמיד נלחמו בנו. אנשים נכנסו לכלא מפני שהם למדו עברית או מפני שניסו לנהוג בכל מיני מנהגים יהודיים, כי הם ראו בנו אויב מרכזי שלהם".
נחזור למקצוע שלך: ההתקדמות שלך בארץ הייתה די מהירה. אתה השתלבת מהר מאוד, הנפשת דמויות של ביסלי, סופרמן, גמדים, דני, במבה, היית מעורב בהפקות של קלטות ילדים - נשמע באמת מעניין.
"התעשייה הזאת באמת מעניינת. התחלתי עוד ברוסיה לעבוד באנימציה וסיימתי שם קורס בימוי, אנימציה ואנימטורים, וזכיתי לפתח את התחום הזה כאן בארץ. בזמנו לא היתה כאן בארץ אנימציה, וכשהגעתי פתאום הקימו פה סטודיו בעשרה ימים, אפילו שידעתי רק שלוש מילים בעברית: אולי, כן ולא".
"הבנתי שכל עבודה שאני עובד בה בשבת: או שהיא לא נמכרת או שהיא לא הולכת לשום מקום. פשוט מיותר. פעם עשיתי פרזנטציה למשרד פרסום גדול שפשוט לחצו עליי ואמרו שצריך שהפרזנטציה תהיה מוכנה בהקדם. לפני כל סרט אנימציה עורכים סיפור בתמונות שיהיו בתוך הסרט, ועשינו פרזנטציה מאוד יפה. עבדתי כל השבת, ואחר כך זה לא הלך לשום מקום, פשוט ביטלו את הפרויקט ולקחו ממני את הסיפור עם התמונות ומישהו אחר השתמש בו. פשוט לא יצא לי מזה כלום. וכך היה בכל עבודה".
עד היום אתה לא שלם עם העבודה שלך עבור הפרסומת של ביסלי. מה גרוע כל כך בפרסומת לביסלי?
"אין בה שום דבר גרוע, רק העובדה שבזמן האחרון מכניסים לאנשים לראש רעיונות שאני לא הכי שלם איתם, אבל לא מבחינת הציור. בפרסומת הזאת שני החבר'ה החביבים יוצאים ערומים למגרש כדורגל, ואני לא כל כך הבנתי מה זה קשור לביסלי, ובמיוחד לקהל היעד של הילדים שאוכלים את המוצר הזה. לא הבנתי את זה".
וזה היה המקרה שגרם לך לחשוב על שינוי?
"זה היה הקש ששבר את גב הגמל, ואמרתי 'זהו, אני כבר לא יכול. כמה אפשר, עוד פרסומת ועוד פרסומת'. אבל הכל התחיל מעט לפני כן, כמו שאמרתי לך היד המכוונת. עברתי הרבה בחיים, אלא שמבקרה הזה שאלתי את עצמי: 'אם נתנו לי כישרון כזה, מה הדרך להשתמש בו?'. התעייפתי מהפרסומות, והנפש שלי קצת התייבשה, וכבר לא נהניתי כמו בהתחלה, ופתאום אתה רואה את הכל מצד אחר לגמרי. אפילו לא הסתכלתי על הפרסומת של הביסלי מבחינה של מה צנוע ומה לא צנוע, אלא פשוט לא הבנתי את העיקרון: למה להכניס כזה סיפור לראש של ילדים".
ומה הוביל אותך מכאן אל היהדות?
"הבעל שם טוב. אני לא יכול להסביר את זה. פשוט התחילו להגיע אליי סיפורים של הבעל שם טוב, באינטרנט או בטלוויזיה. ראיתי אותם קודם אבל לא הרגשתי אותם מבפנים. פתאום התחלתי להתעניין בסיפורים, ופתאום זה התחיל לדבר אליי. רציתי להתחזק. התחלתי לקרוא תהילים והגיעו אלי בהמשך סיפורים נוספים. הבנתי שאני צריך לעשות איתם משהו, שלא סתם זה מגיע אליי. אמרתי לעצמי 'בוא נעשה קומיקס'. התחלתי לעשות את זה בהתחלה רק בשבילי, לא חשבתי לפרסם את זה. התחלתי לנסות, וערכתי את הסיפור הראשון, ואחר כך חשבתי לעצמי: בשביל מי אני עושה את זה? מי הקהל? כי אף אחד לא צריך את זה. החילונים יאמרו שזה יותר מדי דתי, החרדים יאמרו 'אתה חילוני, זה לא בשבילנו'".
בהמשך מספר אברהם על המשך דרכו בעולם היהדות ובעולם האנימציה. לצפייה בתכנית המלאה צפו בראש העמוד.
התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע.