אורית, שבשנים האחרונות לא מקיימת כל קשר עם אחיה, היא רק אחת מבני המשפחה הישראלים הרבים של חברי קהילת "לב טהור" המתגוררים בקנדה, ובראשם עומד שלמה הלברנץ. אורית מנהלת בשנים האחרונות את המאבק למען התערבות הרשויות בארץ ובקנדה במתרחש בתוככי הקהילה. קהילת "לב טהור", לה דבק הכינוי "כת הטאליבן", בשל כיסוי הגוף והראש הקפדניים שחייבת כל אישה להתכסות בה החל מגיל שלוש, ממוקמת בקוויבק, קנדה, מאז שמנהיגה הורשע בחטיפת קטין בארה"ב וגורש. מאז, הספיקה הכת לעלות לכותרת בעקבות תחקירים ועדויות המציגים תמונה עגומה של פגיעה בילדים הכוללת הכאה, נישואי קטינים והעברתם מבית לבית כדרך קבע, כמו גם חוקים קפדניים כלפי נשים. למרות החשיפות, הקהילה נותרה בעינה ללא התערבות הרשויות, מלבד משפט שמנהל כיום בנו של מנהיג הקהילה, נתן הלברנץ, שעזב את הכת ודורש בימים אלה משמורת על ילדיו.
היום בשעה 17:00 יפגינו משפחות חברי הקהילה ותומכיהן מול שגרירות קנדה ברחוב נירים 3 בתל אביב בדרישה מהרשויות להתערב בנעשה בשטח המדינה. "ישנם 137 ילדים שמתעללים בהם ואף אחד לא מונע את זה", אורית מדגישה.
"אין כל קשר בין הלברנץ ובין רב"
הורוביץ, שנהג לבקר בתוך הקהילה ואף פגש את הלברנץ מספר פעמים, מספר כי המשיך לשמור על קשר הדוק עם בנו ונהג לבקר אותו מדי שנה, למרות שנחשף להכאות שספג מצד חברי הכת בהוראת הלברנץ, עד שיום אחד בנו ניתק כל קשר. "אשתו של בני רצתה לעזוב את הכת ולהתגרש. שלמה אמר לו: 'אנחנו צריכים את הכסף אז תגיד לה שתקבל את הגט רק אם תשלם עשרת אלפים דולר'. כששמעתי על זה, הגעתי לשם, והודעתי שאדאג שהכת תוחרם אם הוא לא יתן לה את הגט. בשלב מסוים הוא התחיל לפחד, נתן לה את מה שרצתה, ירק לי בפרצוף, כינה אותי אוכל נבלה וטרפה וקרע את הבגד לאות זה שאני יותר לא קיים מבחינתו". כיום יש לבנו שלושה ילדים, אך מנדל אינו זוכה לראותם.
"אצלנו מותר להכות רק מגיל שנתיים"
"כמו בכל כת מוחקים למאמינים את סולם הערכים ויוצרים במקומו אחד חדש. בראש סולם הערכים מוצב מה שאומר 'המנהיג', ונושאים כמו משפחה מקבלים חשיבות שולית", אומרת אורית. הורים אחרים לילדים שחברו לקהילה מספרים כי תוך זמן קצר הפכו ילדיהם לבני אדם שונים לחלוטין ואף קיבלו שמות חדשים. עם זאת, חלקם חוששים לספר את סיפורם ולהיחשף מחשש שבני משפחתם, ילדיהם או נכדיהם יענשו ויאלצו לחוות סבל נוסף על ידי חברי הקהילה.
"אם זה קורה במשפחות האלה זה יכול לקרות לכל אחד", אומרת אחת האימהות שבתה, שהייתה קרובה אליה מאוד, ניתקה עימה קשר. "תתעוררו ותבינו", היא פונה אל הציבור, "הספרים האלה מסתובבים היום בכל הארץ. זה שהאדם הזה שוחרר מהכלא וממשיך לעשות את מה שעשה בעבר - זה בושה לכל הרשויות. תחשבו על כאב של אמא שכל דקה ודקה חושבת באיזה נידוי או איזה עונש נמצאים עכשיו כל אחד מהיקרים שלה, ששואלת את עצמה בכל יום אם תזכה מתישהו לחיות חיים נורמליים ולזכות ליום אחד שמח".
"אם המדינה הייתה מתערבת בפרשת גואל רצון - היו פחות נפגעים"
מעיין מציינת, כי "אם מישהו אומר לעצמו שמדובר ברצון החופשי של האנשים שכלואים בכת, חשוב להבין שהאנשים שנמצאים במקום כזה אין יותר רצון וערכים משלהם. הרצון היחידי שלי למשל היה מה גואל רוצה ומה הוא מכתיב. אם הייתי פועלת לפני הרצון שלי הייתי מתחילה ללמוד משפטים לפני עשור ולא בגיל 33. הייתי לומדת והולכת לעבוד בעבודה מכובדת יותר מלנקות לאנשים את השירותים. במצב הזה לא יכולים להגיש תלונה: רוצחים אותך בפנים, אין לך אישיות. יש לאנשים במצב הזה כוח לפעול למען המנהיג שלהם אבל אין להם את הכוח לקום ולעזוב.
"מגיעות אליי פניות מהורים לילדים שנפלו לכת ואם המדינה לא תתייחס לנושא הכתות באופן רציני ותעגן אותו בחקיקה אנשים ימשיכו להצטרף לכתות כצאן לטווח. הנואש של לב טהור חשוב אבל הוא רק חלק מהסיפור. חבל שעולות הצעות חוק שטויות לפעמים בכנסת וכשזה נוגע לחיי אדם זה לא מספיק חשוב".