מבחינתם מדובר בחורבן שהותיר משבר זהות ושבר באמונה באלוהים. מפוני גוש קטיף חיברו לאחר הפינוי קינות מיוחדות אותן הם נוהגים לקרוא בתשעה באב ואת הפסוק אותו קוראים מתהילים "תפילה לעני כי יעטוף" הם הפכו להמנון הרשמי של המפונים. כשרובם, כידוע מקפידים לציין שמדובר ב"גירוש" וממש לא בפינוי. השנה הם מציינים שמונה שנים לפינוי ומבחינתם הכאב רק הולך ומתעצם. עבור חלקם, כך הם אומרים, כל יום הוא תשעה באב.
נעמי אלדר, אם לשישה ילדים שניהלה את המתנ"ס של יישובי גוש קטיף וכיום מתגוררת ביישוב החדש שנבנה עבור חלק ממפוני הגוש, "גני טל", אומרת היום כי אצלה מדובר בחורבן רוחני ולא פיזי, בחורבן נפשי ולא חומרי.
"בני נוער וצעירים חזרו בשאלה, תחושת הבגידה של המדינה וגם של אלוהים בהם מלווה רבים מהם עד היום. והנורא מכל, שעד היום איש בממשלה, ממקבלי ההחלטות, לא טרח להתנצל בפומבי, להישיר מבט אליהם ולהגיד 'טעינו'", אומרת אלדר בכאב.
אלדר המשיכה את המפעל שבו החלה בגוש קטיף, בניהול מתנ"ס בקראווילות בישוב הזמני "ניצן" ומנסה לשקם את חייהם של המפונים. "זו לא הייתה משימה קלה להוציא אנשים, שאיבדו מבחינתם את כל רכושם, מהבית. המטרה שלי הייתה להוציא אותם מהשגרה, לשקם אותם, לגרום להם להמשיך קדימה, לעזור להם לחזור לעצמם, למה שהיו קודם", הסבירה אלדר, "המפגשים בין המפונים במתנ"ס נתנו לרובם כוחות מחודשים, זה עזר להם להמשיך הלאה להביט לעבר העתיד. עבורי ועבורם תשעה באב הוא לא עוד תאריך בלוח השנה העברי, הוא משהו שילווה אותנו כל החיים", ציינה אלדר.
פונה מימית, מאלי סיני ולא מוכן להתפנות בשלישית
כ-1,900 משפחות פונו מגוש קטיף, למעלה מחמישים אחוזים מהן עדיין גרים באתרי קראווילות זמניים. ההערכה היא שבסופו של דבר כ-200 משפחות יישארו ללא קורת גג קבועה.
אבי פרחאן, הפך לסמל של מפוני "ימית". האיש שצעד ברגל לירושלים כמחאה על פינויי היישובים בעקבות הסכם השלום עם מצרים וגרם לשר הביטחון דאז, אריאל שרון ולראש הממשלה, מנחם בגין להקים את יישובי גוש קטיף. פרחאן, ממקימי תנועת "התחייה" התגורר ביישוב "אלי סיני", אב לארבעה ילדים וסב ל-12 נכדים לא האמין שהוא יפונה בשנית.
הוא מתגורר בקראווילה בישוב נווה ים הסמוך לעתלית ומחכה שמנהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון יאשרו לו ולעוד עשרות מפונים לבנות בית קבע במקום. בינתיים הוא מתרוצץ עם הניירת ממשרד אחד לשני. "לא האמנתי בחיים שיפנו אותי בפעם השנייה. היינו אנשים יצרנים, חרוצים, שבניהם שירתו ביחידות מהמובחרות בצה"ל. אבל גרמו טראומה נפשית לרבים מהמפונים שחלק לא מבוטל מהם עדיין לא מוצא את עצמו, זה אסון מה שעשו לנו, פשע", טוען פרחאן.
"לפחות שהמדינה תתן להם את מה שהיה להם"
ח"כ זבולון כלפה מהבית היהודי פונה גם הוא מגוש קטיף. הוא התגורר בעצמונה ולאחר הפינוי כל התושבים עברו לקיבוץ "שומריה" שבנגב וממשיכים שם לחיות יחד כקהילה. עבורו תשעה באב, הוא תאריך שמנקז אובדן ערכים, הערבות ההדדית בעם ישראל, דברים שלשיטתו הם הבסיס הקיומי להמשך קיומה של המדינה.
"יש המון מקרים קשים של אנשים שנותרו בלי בית, ששרויים במצב כלכלי גרוע מאוד, אני רואה עצמי כנציג שלהם, כשגריר של המגורשים. לפחות שהמדינה תיתן להם את מה שהיה להם ולא תתחמק מאחריותה כלפיהם, שזה החמור מכול".
לדבריו, עצם העובדה שכ-300 משפחות עלולות להישאר ללא בית מהווה תעודת עניות למדינת ישראל. "בית זה הדבר הכי מינימאלי שאדם צריך כדי לשקם את חייו וגם את זה לא נותנים לחלקם, יש פה ליקוי מאורות אחד גדול, המדינה שכחה את תרומתם של המגורשים לביטחון מדינת ישראל וכלכלת ואני לא אנוח ולא אשקוט עד שאסיים לעזור לאחרון המגורשים לחיות בבית משלו ולקבל את המגיע לו, זה המעט שהמדינה יכול לעשות עבורם", הדגיש ח"כ כלפה.
יהושע מור יוסף ששימש כיועץ התקשורת של מנהלת "תנופה", שטיפלה במפונים עד לסגירתה השנה אומר בתגובה לטענות כי "מנהלת תנופה נסגרה והמשך הטיפול במפונים הועבר לאחריותו של שר השיכון אורי אריאל שאין ידיד גדול מממנו למתיישבים. לשמחתנו כ-80 אחוזים מהמשפחות כבר מתגוררות בביתן או שהן בתהליך הבנייה ובכל מקרה אין 350 משפחות שיישארו ללא דיור". מור יוסף מבקש להדגיש בתגובה לטענות המפונים, כי "המדינה הציעה סל של פתרונות נוסף עבור משפחות שהתקשו עד כה להקים את ביתן מחדש, למרות שקבלו כמו שאר המפונים את הפיצוי המגיע להן. בין היתר, ישנו פתרון הקראווילה המועתקת אל מגרש הקבע, בתוספת ציפוי אבן וממ"ד ועוד.