הרבנים לא עורכים חתונות, החיילים לא מתגלחים – כולם סופרים את העומר. אבל מה זו בכלל "ספירת העומר", שהיהודים מונים באדיקות מאות שנים במשך 50 הימים שבין פסח לשבועות, ומדוע נוהגים ב-32 הימים הראשונים לספירה במנהגי אבלות? בשביל זה אנחנו כאן. להזכיר.
המקור לספירת העומר הוא בתורה, שם צווה עלינו למנות שבעה שבועות בין מנחה למנחה שמעניקים לאלוהים. המצווה מופיעה בספר ויקרא (פרג כ"ג, פסוקים טו-טז): "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה - שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'".
וגם בספר דברים (פרק ט"ז, פסוקים ט-י) מופיעה המצווה: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ, מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן, כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".
בימים שבהם בית המקדש היה קיים היו מקריבים את קורבן העומר ביום שאחרי חג הפסח. קורבן זה הוא קורבן מיוחד של שעורים ומשמעותו הייתה שמרגע הקרבתו, ניתן להשתמש בתבואה החדשה של אותה השנה.
חגיגה באמצע האבל
אבל מניין הגיעו לספירה הזו מנהגי האבלות? כמו הרבה דברים שקרו בהיסטוריה היהודית, גם כאן מדובר במנהג שמקורו בעונש משמיים. 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא בן-יוסף, מגדולי התנאים וחכמי ישראל, לא נהגו בכבוד אחד כלפי השני. העונש לא איחר לבוא, והגיע בדמות מגיפה ממנה מתו התלמידים במשך 33 ימים. מאז מציינים היהודים את הימים הראשונים לספירת העומר במנהגי אבלות הכוללים איסור תספורת, גילוח וחתונות.
ל"ג בעומר, היום ה-33 (33=ל"ג בגימטריה) לספירת העומר, מציין את יום פטירתו של אחד מגדולי חכמי התלמוד - רבי שמעון בר-יוחאי. ביום זה נערכת "הילולה" גדולה, מכיוון שעל פי המסורת גילה רבי שמעון בר-יוחאי ביום מותו את סודות הזוהר - ספר היסוד של תורת הנסתר (הקבלה) היהודית. ביום זה מפסיקים במנהגי האבלות של ספירת העומר.
מזה מאות שנים רווח בל"ג בעומר מנהג ה"עלייה לרגל" לקבר רבי שמעון בר-יוחאי בהר מירון. המדורות המרשימות שעליהן טורחים הילדים במשך שבועות ארוכים לפני החג מסמלות את ההארה הרוחנית הרבה שירדה לעולם ביום זה על ידי רבי שמעון בר-יוחאי.
תכירו - השטן שנמצא בכל אחד ואחד מכם
ולפעמים, לא ממש כדאי להבין שפות שאנחנו לא אמורים להבין. סיפור לשבת