כשקראתי השבוע את הידיעה על סכנת הסגירה של ארגון "צהר" בגלל סירוב הרבנות הראשית לספק להם תעודות נישואין, חשבתי לעצמי שהרבנות הראשית בהחלט צודקת. אין שום סיבה להירשם לנישואין במוסד עם יחס אישי ומסביר פנים כמו ארגון "צהר", אם אפשר להידחס בחדר מחניק יחד עם עוד 30 זוגות כדי לשמוע הרצאה מעמיקה מפי רבנית קשישה אודות התחתונים הנקיים, סימן לסיום תקופת הנידה, שהכלה מחויבת להביא לרב לפני החתונה.
מה הם חשבו לעצמם שם בצהר? איך הם בכלל העלו על דעתם לערוך חופה וקידושין גם על פי ההלכה וגם בחינם, אם אפשר במקום זה לגבות מהזוג המאושר 1500 ש"ח שוטף פלוס עכשיו בעזרת השם (אגב, מדובר בשירות שהרבנות אמורה להעניק בחינם כחלק מהגדרת תפקידם). ואיך לעזאזל אלו שנרשמו בצהר העזו ברוב חוצפתם לחוות הליך רישום נישואין חם ואנושי, במקום להצטרף לסרט הנע בסניפי הרבנות הראשית הפזורים בארץ, כשברקע תקתוקי הקופה - גלינג גלינג - הרושמת שחיטה נוספת בבית המטבחיים הגדול של הרומנטיקה היהודית?
למה לא לתת לחילוניים ליהנות מהדת?
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". כך מצווה אלוהים את אברהם אבינו בפסוק הראשון בפרשת השבוע "לך לך". מעבר לעובדה שכריכת הדת והמדינה יחדיו נוגדת את מהות הבחירה החופשית שהיא מאבני היסוד של הדת היהודית, הרבנות הראשית המסואבת והמושחתת הייתה צריכה כבר מזמן להתאייד מהעולם, מאחר ותפיסת עולמה היא ההפך הגמור מאברהם אבינו, אבי האומה היהודית, שבדמותו הטיף לניתוץ מוסכמות ולשינוי התודעה הדתית.
אברהם אבינו גדל במציאות של עבודת אלילים - אלו הם ארצו ומולדתו. בתבונתו הרבה הוא מבין כי חייבת להיות סיבה, עילת העילות, להימצאות השמש, הירח והכוכבים, להם השתחוו עובדי העבודה הזרה בעת ההיא. אברהם עורך מסע פנימי מתיש ומייסר, בסיומו הוא מנתץ את האמונה הרווחת בריבוי אלילים ועובר לאמונה באל אחד. דרוש אומץ עילאי כדי לעמוד מול הכוחות האדירים מולם אברהם נאלץ לעמוד. בודד ועזוב הוא נוטש את חרן הפנימית והמושחתת לעבר ארץ כנען, כמטאפורה לעולם ערכי ומתוקן.
שם בכנען המציאות מעמידה אותו מיד בפני ניסיון. "ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט, והכנעני והפריזי אז יושב בארץ" (שם י"ג, ז'). לוט, אחיינו של אברהם, שהלך אחר דודו עד לארץ כנען לאחר שנשבה בתורתו החדשה, מקים לעצמו משק חקלאי. הוא מעוניין להיות עצמאי, להתנתק מעט מהדומיננטיות המכבידה של אברהם. ומה עושה אברהם? במקום להגיב באלימות כפי שהיה נהוג להגיב בתקופת "הכנעני והפריזי אז יושב בארץ", אברהם נוקט בגישה הומאנית: "הלא כל הארץ לפניך. הפרד נא מעליי, אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה" (שם י"ג, ט').
בנוסף לרלוונטיות שיש למשפט הנ"ל לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני, הוא גם מכיל תפיסת צדק ומשפט אמיתיים. זוהי בשורתו של אברהם. הוא מהפכן, וכמו כל מהפכן משנתו מכילה שינוי דרמטי בתפיסת החוק, המשפט והצדק.
ארגון רבני "צהר" נוסד לפני מספר שנים על ידי אנשים יקרים, כדי שחילונים איכותיים ורגישים (כן, יש כאלו) ישנו את יחסם העכור כלפי הדת. סגירתו סותמת את הגולל לאפשרות שהחילוני הממוצע יחדל לתעב את המפגשים המועטים שלו עם הממסד הדתי, ואולי אפילו יוכל גם, חס וחלילה, ליהנות מהם. ראשי הרבנות הראשית, צאו ולימדו מאברהם אבינו, שהעז לצאת כנגד המוסכמות הדתיות ולייסד דת אלטרנטיבית ותבונית. הלא כל הארץ לפניכם. היפרדו נא מעלינו ותנו לנו ללכת אל הארץ אשר רבני צהר יראו לנו.