השבוע בתכנית אנו מארחים אומן יוצר, חבר לשעבר בלהקות תמוז וברוש. מאחוריו יצירות בשלל סגנונות - רוק, פופ, מוזיקה ערבית, היפ-הופ ומוזיקה אתיופית, ולא מעט להיטים - "רוצי שמוליק", "החברה להגנת הטבע", "מסך עשן", "אני שוכב לי על הגב" ועוד.
הכל היה טוב ויפה, ואהוב על המיינסטרים, עד בשלב מסוים אריאל זילבר הפסיק לשכב על הגב, והחל להתבטא יותר ויותר בנושאים שקשורים לארץ ולעם ישראל. בתקופת ההתנתקות מגוש קטיף הוא התבטא באופן נחרץ נגד התכנית, ובמקביל גם התקרב ליהדות. אני זוכר שראיינתי אותו בזמנו ושאלתי "איך זה שאתה מדבר כל כך הרבה על יהדות ואמונה, אבל בפועל זה לא מתבטא בחזות שלו?". הוא ענה שהכיפה לא מסתדרת לו עם השיער. אבל תוך זמן קצר שינה גם את לבושו, הפך לחסיד חב"ד מן המניין, והמשיך את הקו החדש שאימץ - פחות שירים שמדברים על לשכב על הגב, יותר שירים שמדברים על ארץ ישראל, אמונה ומה שביניהם.
לפני התשובה, איך הסתכלת על היהדות, איך ראית אותה?
"אנחנו יהודים, ותמיד ידעתי שאני יהודי. אבל לא היה לי קשר עם החרדים ולא עם היהודים. אני זוכר שיום אחד הסתובבתי בנחלת בנימין, פתאום בא אחד עם כיפה וכובע כזה – 'בוא, בוא, חסר לנו מניין'. אמרתי לו 'אתה משוגע? מה זה מניין? תעזוב אותי'. ברחתי משם, נבהלתי ממנו. כשחזרתי בתשובה והייתי מסתובב איפה שגרתי, במתת, אנשים היו מפחדים ממני. אנשים היו רגילים לראות אותי ככה, ופתאום הייתי עם זקן. פתאום זה מישהו אחר בשבילם. זה מאיים".
"בצורה שבה אני מתלבש, וגם במי שעומד מאחוריי. משה רבינו עומד מאחוריי, והקב"ה עומד מאחוריי. זה מפחיד. אני בא בשם הקב"ה".
יש אנשים שחזרו בתשובה ובסוף אמרו 'תמיד ידעתי שזו הדרך, אבל היה לי נוח'. אתה ידעת או לגמרי לא חשבת בכיוון?
"ידעתי שאני יהודי, וזה היה מספיק בעיניי. בן לאם יהודיה. ידעתי שהתנ"ך הוא הספר שלי – יותר הנ"ך מאשר התורה. ספר בראשית היה בסדר, יש בו סיפורים על אדם הראשון, נח וכו'. אבל זהו. אחר כך ספרי שמות, ויקרא וכו' פחות דיברו אליי עם כל המצוות. את ספרי הנ"ך, עם כל הנביאים, אהבתי מאוד לקרוא".
כלומר, מן פולקלור.
"לא פולקלור, תרבות. תיקח את השירים שלי ותראה שיש אצלי הרבה דימויים מהתנ"ך. וחוץ מזה, הזכרת את 'אני שוכב לי על הגב'. זה שיר מוסר גדול מאוד".
מוסר? בפשט זה בכלל לא שיר מוסר.
"כשאתה מסתכל על זה, אתה רואה על מה האדם מדבר, ואז מתחיל לחשוב האם זה נכון או לא. זה שיר מעורר מחשבה".
מה בדיוק מעורר מחשבה בו?
"'אני שוכב לי על הגב, מביט על התקרה, רואה כיצד חולפים ימיי בבטלה גמורה. אני שוכב חולם הוזה, והחיים יפים יפים ממש כמו מחזה. בלי להיות או לא להיות'. יש שם דברים שמעוררים מחשבה, זה העניין".
זילבר מספר שהניצוץ היהודי נדלק בו דווקא בפריז. שם הוא הבין שזה לא המקום שלו. "עשו לי דיסק שם. התחלתי להיות כוכב כאילו, לעשות קריירה. זה היה בשנות השבעים. אני זוכר שבאתי לאולפן, שמתי אוזניות ועשו לי תזמורת גדולה. התחלתי לשיר בצרפתית (מדגים) וחשבתי 'מה, עכשיו תשיר ככה כל החיים שלך? רק זה חסר? רק הצרפתית הזו? זה השירים שלך?'. עניתי 'לא, זה לא בשבילי'. הורדתי את האוזניות ואמרתי למפיק 'סליחה, אבל זה לא בשבילי. אני הולך הביתה. תודה ושלום'. חזרתי לישראל, הייתי אז בן 30 ומשהו, והבנתי שאין לי מה לחפש במקום אחר. עד אז חשבתי לעזוב את הארץ".
"למי אין סממנים מסורתיים בארץ הזו?".
נולדת בקיבוץ אחרי הכל.
"נכון. שם היה לנו ליל סדר עם מצה ולחם, וכל אחד היה מחליט מה הוא רוצה לעשות".
ומה אתה החלטת?
"הייתי ילד, הייתי שותה יין בעיקר. אבל זה נראה לי מוזר. אמא שלי היתה אומרת לי 'תעזוב, זה אנשים משוגעים פה. משהו פה לא בסדר במקום הזה'. בתקופה ההיא הקיבוצים שלטו. היתה להם הגדה משלהם. אז לא הבנתי, וזה גם לא עניין אותי. אבל אמא שלי אמרה לי 'זה לא זה'. בשיעורי תנ"ך היו אומרים לנו שקריעת ים סוף התרחשה בגלל שפל בים, וזה לא דבר של הקב"ה. אמא אמרה לי 'אל תתייחס למה שהם אומרים'".
בהמשך עובר הראיון כמה עשורים קדימה, לתקופת ההתנתקות שבה זילבר שחרר לא מעט אמירות פוליטיות והחל להתייחס אל אדמת ארץ ישראל כדבר קדוש – מהלך שבסופו של דבר התניע את תהליך התשובה שלו.
איפה ההתנתקות תפסה אותך? בסך הכל היית מוזיקאי. בסדר, היתה מסורתיות, אבל מאיפה הקשר החזק הזה לארץ ישראל?
"תמיד ראיתי במתנחלים את החלוצים כהמשך של הקיבוצים. אני יהודי בישראל!".
אבל בלי דת, אין כאן בכלל הצדקה להיאחז דווקא באדמה הזו.
"אני באתי מהשומר הצעיר. שם אמרו 'ארץ ישראל שלנו!'. מה שהיום הרב וולפא אומר, השומר הצעיר אמר אז. היה לנו מורה שהלך איתנו בכל הארץ, ואמר 'כלום לא חשוב – הארץ הזו, האדמה הזו, העץ הזה, הם חשובים!'. אומרים שיש שלוש אפשרויות לחזור בתשובה: אהבת ארץ ישראל, הכרת התודה וחיפוש אחר האמת. אני באתי מאהבת הארץ".
בהמשך הראיון מספר זילבר על ההתעלמות התקשורתית ממנו, על השיר שעמיר בניון כתב עליו בזמנו, על שינוי אורח החיים וגם על הפיכתו לסבא.
התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע. בתכנית הבאה יתארח הרב זבולון רבייב, בעל מכשיר לצילום הילות רוחניות המקיפות את האדם, וגם ידגים את המכשיר על המנחה.
>> בתכנית הקודמת: "סרבתי לסרט של שפילברג בגלל סצינות לא צנועות"