פרשת מרגול צריכה ללמד את סלבריטאי ארצנו לקח אחד חשוב - כשאתם חותמים על חוזה טאלנט, תבקשו מהסוכן שלכם שיכניס לחוזה גם סעיף שייקרא "תגמולי נפילה". כי אם כבר מפרסמת עליכם אייטמים צהובים בכסות של חדשות חשובות, למה שגם אתם לא תרוויחו מזה? אולי אפשר גם על הדרך להפיק מזה תוכנית ריאליטי או שעשועון, משהו בסגנון "101 דרכים לעוף מהפריים טיים" או אולי "זינזאנת הכסף".
גילוי נאות: מרגול היא לא האדם החביב עליי האדמות, אבל למרות שלעיתים די קרובות הביקורות שלה בכוכב נולד גבלו באלימות מילולית, אני עדיין לא חושב שהיא ראויה לשפיכת הדם הציבורית ול"כל הקולוסאום הכל-עולמי הזה, עם חלונות ההצצה אל הזירה, המלאה גלדיאטורים שהם חיות טרף ודם מציף את תת ההכרה", כפי שניסח זאת מאיר אריאל זצ"ל בשירו "חיית הברזל".
אני חייב להודות שהמוסר הכפול של התקשורת כבר לא מעורר בלי את אותם גלי זעם כמו בעבר, אבל לפעמים זה כן מכה בי. למשל בזמן המחאה החברתית (שעדיין חיה ובועטת), כשבכובע אחד התקשורת שולחת מבטי הזדהות מצועפים לעבר המפגינים ומנהיגי המחאה, ובכובע אחר שולחת אותנו הצופים אל הפרסומות לאותה גבינה שבגללה כל המחאה החלה.
אני לא מאשים את אנשי התקשורת, זו האנטומיה של הגוף התקשורתי שבנויה כך: המוסר הכפול הוא הדם שמעניק חיים לכל המנגנון. לאחר שהוא עובר עיבוד מקצועי בחדרי הלב של מערכות החדשות השונות, הוא יוצא עכור, צהבהב ומעלה רימות אל עורקי ערוצי המדיה, ומהם נשפך החוצה. איש על רעהו. אדם על חברו. ללא הבדל דת, גזע ומי אתה - מרגול מכוכב נולד או מרינה מרחובות.
גם לטרכטנברג יש מה ללמוד מהתורה
ומפרשת מרגול לפרשת השבוע. כשאני קורא את פרשת "ראה" אני גאה שהתורה היא החוקה הדתית שלי. שנת שמיטה, דיני מכירת עבד ושפחה עבריים ועוד מספר רב של חוקים וציוויים שמעבר להיותם נבונים פסיכולוגית, משפריצים אהבת אדם וכבוד בסיסי לטבע ולאדמה שעליה אנו דורכים. הייתי מציע לחברי וועדת טרכטנברג לקרוא קצת בפרשה - לדעתי הם יכולים לשאוב ממנה רעיונות על סולידריות אמיתית מהי.
אבל הפסוקים שהכי נגעו לליבי בפרשה קשורים דווקא ליחסים בין אדם לבהמה, או ליתר דיוק לפעולות שיש או אין לנקוט בבואך לשחוט בהמה לצורכי מאכל. דיני שחיטה תמיד היו בבחינת קרדום לחפור בו אצל מקטרגי היהדות ושונאי הדת. כבר הפסקתי לספור את כמות הפעמים ששמעתי את אותם "אוהבי חיות" מלינים על השחיטה היהודית האכזרית.
היהדות היא דת פרגמטית, שמודעת לחולשת האדם ולתאוותו לבשר, אבל עדיין מצוותיה וחוקיה מקפידים לשמור על אנושיות בסיסית גם במעשה הלא אסתטי של שחיטת בהמה. כך למשל בפרשתנו שמסייגת את אקט השחיטה: "רק חזק לבלתי אכול הדם, כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר" (פרק י"ב, כ"ג), ומספר פסוקים לפני כן מדגיש הכתוב שוב את חשיבות אי אכילת דם הבהמה "רק הדם לא תאכלו" (פרק י"ב, ט"ו).
אולי אני טועה, אבל למעט ההינדואיזם שמעלה את הבהמה לדרגת אל, לא מוכרת לי דת נוספת שכותבת שחור על גבי לבן שלבהמה יש נפש שצריך לנהוג עמה בעדינות ולהימנע מאכילת דמה.
ואם זה דין בהמה, ודאי כשמדובר בנפש אדם. כשבית המקדש הראשון נחרב בגלל שפיכות דמים, הכוונה הייתה לא לשפיכות דמים פיסית, אלא לשפיכות דמים נפשית, מהסוג שהתקשורת עושה למרגול בימים אלו.
זה מכוער ולא הוגן. חלאס. רדו ממנה.