לפעמים, כשאדם נקלע לצרה, הוא לא ממש בודק לעומק את שורשי הבעיה, או חושב מה הוא אמור לתקן בעצמו וכיצד הוא יכול לשנות את אורח חייו. הוא מעדיף פיתרון זול (מנטלית) וחד פעמי: המקובלים. חשוב וקריטי לציין - אנחנו לא מדברים על צדיקים אמיתיים כמו רבי דוד אבוחצירא, אלא על "מקובלים" שחוזים עתידות, גובים תשלום, מקבלים נשים בלבוש לא צנוע ועוסקים יותר ביחסי ציבור מאשר בלימוד תורה.
עבור חלק מהאנשים שלא מכירים את השיטה, האופציה הזו נראית מצוינת. כי הרי למה לנסות להיות אדם טוב יותר ולהרבות במצוות ומעשים טובים, כשאפשר ללכת למקובל שמקבל קהל וחוזה עתידות, לחכות 6-7 שעות בתור, לשלם כמה מאות שקלים ולצאת מחויך עם ברכה, תחזית עתידית והבטחה לעתיד טוב יותר?
כך חשב גם גיבור הסיפור שלנו לשבת. מדובר בנהג מונית מאזור הדרום שקשיי הפרנסה הלכו והכבידו עליו. תנועת הנוסעים ירדה, התחרות בין המוניות והתחנות עלתה, וגם בבית המצב לא היה מעודד במיוחד - הוא ואשתו נקלעו לוויכוחים רבים, ונדמה היה שחייו הולכים ומגיעים לדרך ללא מוצא. בהתחלה הוא ניסה לקרוא ספרים ולצפות בהרצאות על שלום בית, ניסה לקחת על עצמו קצת יותר מצוות ומעשים טובים ואפילו התנדב ל"יד שרה", אבל תוך זמן קצר התייאש. למה? כי הוא הבין שיש שיטה קלה ומהירה יותר מאשר לתקן את המידות ולעזור לזולת: פשוט ללכת למקובל.
שני רחובות סמוך אליו המתה מדי ערב אחת מדירות הקרקע. הסיבה: מקובל חדש בא לעיר. נהג המונית שמע עליו גדולות ונצורות - אנשים רבים שהיו אצלו סיפרו שהוא ידע עליהם דברים אישיים, ואפילו במקומון פורסמה באותה תקופה כתבה על "הצדיק הנסתר". אבל היו גם כאלה שלא התלהבו מהמקובל, כיוון שפעילות יחסי הציבור שמסביבו נראתה להם מוגזמת, מה גם שכל מבקש נדרש לשלם 200 ש"ח על הביקור טרם הכניסה. אפילו אשתו של נהג המונית ניסתה להניא אותו מכוונתו ללכת למקובל, וטענה שהוא-הוא אמור לעשות את השינוי, ללמוד הלכות כבוד אישה ואולי לתרום יותר לצדקה, וזה מה שיביא לו ברכה בזוגיות ובפרנסה. אבל נהג המונית שמע כל כך הרבה סיפורים על המקובל הפלאי, והחליט ללכת.
בתחילת השבוע שלאחר מכן כבר התמקם בבית קבלת הקהל של המקובל, לקח מספר והמתין בתור. רוב האנשים שמסביבו לא נראו שומרי מצוות, וזה נראה לו קצת מוזר שדווקא דתיים לא פוקדים את המקום, אבל הוא הניח למחשבה הזו. עברו כמה שעות טובות עד שהגיע תורו, ואחד משלושת העוזרים של המקובל הכניס את הנהג אל חדרו עתיר הנרות של המקובל, ביחד עם עוד ששה אנשים.
האווירה הייתה מהפנטת. נהג המונית חש קדושה עצומה בחדר. המקובל היה לבוש בגלימה לבנה, עטור בזקן אפור ארוך ומעיניו ניבט מבט עילאי. העוזר הוביל את אחד מששת האנשים אל המקובל, שמלמל כמה משפטים, שם את ידו על ראש האיש, שאל אותו כמה דברים, הנהן ושילח אותו לדרכו. כך קרה גם עם שני אנשים נוספים, עד שהמקובל קרא לעוזרו ולחש דבר מה באוזנו. העוזר הנהן, ניגש אל נהג המונית ואמר לו "כבוד המקובל מבקש שתחכה לו בחוץ. הוא רואה עליך הילה מיוחדת, ורוצה לעזור לך באופן פרטני יותר".
נהג המונית נרעש והזדעזע. "האם יכול להיות שהמקובל קרא ברוח הקודש שאני צאצאו של אחד מגדולי מרוקו?", חשב. "האם נגלה אליו איזה מלאך שגילה לו את הפתרון לבעיותיי?". השעה הייתה 22:30, וידידנו חזר שוב אל חדר ההמתנה כשבמוחו התרוצצו שלל מחשבות. "אני לא מבין למה אנשים מקיימים מצוות", חשב לעצמו, "אם הכל נמצא כאן אצל המקובל. למה להתאמץ כשאפשר לקבל ברכה ולפתור המון נושאים בלי בעיה? כבר שמעתי על עקרות שנפקדו, רווקות שהתחתנו, חולים שנרפאו בזכותו, אז למה צריכים לעבור למסלול חיים אחר במקום לבוא, לבקש ברכה וזהו?".
כך עברו על ידידנו כמה שעות, עד שהמקום החל להתרוקן מיושביו. ב-1:30 בלילה, אחרי שאחרון המתברכים עזב את המקום, קרא אחד העוזרים אל נהג המונית. הוא קם כשברכיו רועדות ושם פעמיו אל חדרו של המקובל האלוקי. "תיכנס ותסגור את הדלת מאחוריך", הורה לו. כך עשה, ושניהם נותרו לבד בחדר. לבו של ידידנו פרפר.
"מה המצב?", שאל המקובל והושיט יד אל נהג המונית. "בסדר" מלמל, כשהוא לא מבין את השימוש בשפה היומיומית. "מה, אתה לא זוכר אותי?", אמר המקובל והוריד את הקפוצ'ון הלבן של גלימתו. נהג המונית התבלבל: האם יכול להיות שהם מכירים מגלגול קודם?
"מה איתך?", אמר לו המקובל הצדיק ופרץ בצחוק קולני, "חשבתי שתזהה אותי יותר מהר. אני אילן, עבדנו ביחד בתחנת המוניות בתל אביב. עברו רק שבע שנים, כבר הספקת לשכוח?". נהג המונית החוויר. "מה", מלמל, "אני רואה שחזרת בתשובה". "לא ממש", חייך המקובל. "אתה יודע איך זה בעסקי המוניות. השנים האחרונות היו לי ממש גרועות מבחינה כלכלית, וגם הפסדתי כמה אלפי דולרים בבורסה, אז חיפשתי עיסוק מכניס אחר שלא יצריך ממני מאמץ פיזי, ואז חשבתי על הג'וב הזה", אמר והצביע בגיחוך על הנרות ששלהבותיהם החלו לדעוך. "בינתיים הכל הולך בסדר. לא מכירים אותי כאן באזור, במיוחד לא עם הזקן הזה. אחרי שאהיה כאן איזו שנה - אמשיך הלאה למקום אחר".
נהג המונית היה בהלם ולא הצליח להוציא מילה מפיו. ה"מקובל" ניסה לשבור את הקרח. "בוא תשב, תספר לי מה קרה איתך בשנים האחרונות. אם אתה בבעיה רצינית - אני מכיר מקובל אחר, ממש תותח. המחירים שלו קצת יותר יקרים ממני, אבל אצלו אין פספוסים".
ירושלים, אהובתי: ליטל קפלן גילתה שיש לה סוג של סינדרום ירושלים ואין לה בעיה עם זה
חמישה ספרים שיגרמו לכם להריח את ירושלים ולדמיין שאתם חיים בה