רוב הציבור הישראלי פגש בו לראשונה כשגילם בסדרה "הפוך" את אבי אדיר, איש עסקים חלקלק ומניפולטיבי, והוא היה שחקן צעיר שחיפש את דרכו בתעשייה. אולם דווקא דמות שגילם ב"מלחמת אחים", הצגה שהציגה גורמים דתיים באופן שלילי, גרמה לו להבין שאין לו מושג קלוש במורשת התרבותית והרוחנית של העם שלו. הוא עמד על הבמה עם תפילין וטלית וחש לראשונה בחייו גאווה יהודית, תחושה שלא הכיר קודם לכן. הוא שאל את עצמו, מה זה יהודי? והחליט לחפש תשובות. התובנות שמצא גרמו לו לערוך שינוי יסודי בחייו. כשאחד הקולגות שלו קלט אותו עם ציצית בחדר ההלבשה, החליט מיכאל וייגל לצאת מארון הקודש ולחזור בתשובה באופן מוצהר. כיום הוא חסיד חב"ד, אב לשישה ילדים ועדיין שחקן מצליח.

בוא נשחזר שנייה את הרגע הזה שבו אתה עומד על הבמה, אתה יודע, אתה תל אביבי, חילוני, שמאלני, עומד על הבמה עם ציצית, תפילין, מגלם איזה יהודי בשם יהודה עציון, מה עובר לך בראש?

"קודם כל, הציצית והתפילין לא היו אמיתיים, כדי לא להרעיש עולמות מבחינה הלכתית. יהודה עציון לא עלה לבמה עם ציצית ותפילין, הדמות שגילמתי של יהודה עציון, כן. הוא חי וקיים, אני מאחל לו אריכות ימים וכל העניינים, עשתה לי הרבה מאוד. הכניסה שלי לתפקיד, כוללת ההכנות לפני העלייה לבמה, כי הרי, שחקן בדרך כלל עושה איזשהו סוג של חימום, גם חימום פיזי, גם חימום של החלקים הרגשיים שלו, הוא צריך להיכנס לזה. לגלם תפקיד נקרא כך מלשון גולם, זאת אומרת בצד אחד נכנס זחל, קורה איזשהו תהליך ובצד השני יוצא הפרפר. אבל הפרפר יש בתוכו את הזחל שהיה שם קודם. ואז בעצם נוצרת איזושהי אחדות בין הדמות שאני מגלם לבין האני העצמי שלי. וכל פעם שעליתי לבמה, הרגשתי מחדש את המסר המרכזי שהרב עציון בעצם רוצה להעביר, שאנחנו צריכים להבין שהגאווה של עם ישראל היא לא דבר שאתה צריך לשים אותו לרגע אחד כמשהו משני, והיא דבר שאסור לשחק איתו. כי כמו שהוא אמר, זוהי פצצת זמן מתקתקת, הדברים שהוא נושא במונולוג שעשיתי. ואני לפני שנכנסתי לבמה עמדתי כך, פעם בחוץ, והתחלתי לעשות ככה, עד שהחברים שלי אמרו לי, מיכאל נכנסת חזק מדי לתפקיד. וזה בעצם מאוד ריגש אותי ואיפס אותי, ושם אותי באיזשהו מקום ליד מחשבות מהציבור הזה שאני כל כך נבדלתי ממנו".

אבל בכל זאת, אתה יודע, כשחקן גם לפני זה, גם אחרי זה, גילמת לא מעט דמויות. גם את נהג קטר הרכבת, וגם גילמת את אותו איש עסקים חלקלק, ולא נכנסת לדמויות שלהם. מה היה פה שגרם לך להיכנס?

"זו שאלה ממש מצוינת, כי אני חושב שבכל זאת מתוך מגוון של דמויות שאתה מגלם לפעמים יש את אותה הדמות שכן נוגעת במקום שהוא עוד יותר פנימי, עוד יותר עמוק, והדבר הזה פתאום מתאחד ופורח, מתחיל לקרות משהו בתוכך. עכשיו צריך להגיד באיזשהו אופן שהדעה שלי היא עדיין לא כמו הדעות שבהן הרב עציון אוחז. אבל כמו שאתה אמרת בפתיחה, הגאווה היהודית, חברה, די להתבייש במי שאני. יש לי זכות להיות מה שאני, ואני צריך להיות שמח בזה. היהדות וישראל, מדינת ישראל ועם ישראל, הם דברים מבולבלים קצת, אבל אני נגעתי אז בנקודה הזאת של החברה, מספיק! אנחנו כאן וזאת הזכות שלנו ואנחנו יכולים לתבוע אותה ואנחנו יכולים לדרוש אותה. והיום אני משתדל לעשות את זה בדרך של נעימות, של שמחה, של קירוב".

אז בוא נדבר קצת על הרקע שלך. אתה גדלת בעצם בבית חילוני למדי, אבל היו בילדות שלך כמה דברים שככה רימזו קצת על הדרך. אמא שלך הפסיקה לעשן בשבתות בנדר שנדרה לפני ההריון שלך. היתה לך תמונה של איזה סבא חביב שתמיד הלך איתך לכל מקום. בוא תספר לנו על הסבא הזה. מי הוא היה?

בכיוון אחר: מיכאל וייגל (תמונת AVI: mako)
חברים אמרו לי שנכנסתי חזק מדי לתפקיד. מיכאל וייגל|תמונת AVI: mako
"טוב, אז אני חושב שלזה אתה מתכוון, אבל הסבא החביב, כפי שהוגדר, היה לא אחר מאשר הרבי מלובביץ', כי אני בגיל שש, תשל"ו, 76 למנינם, זכיתי לקבל כחלק מהמבצעים האחרים של הרבי את הכרטיס, כזה קטן עם עשרים אגורות ישנות, על גבי תמונה, והיה כתוב על זה 'מבצע חנוכה' או 'מבצע חינוך', והמטבעות האלו היו מטבעות לצדקה, אבל אני לא כשאר הילדים, לא יודע, אני לא רוצה להגיד סתם, אולי יש עוד ילדים שעשו את זה. אני לא הלכתי וקניתי עם זה משהו. שמרתי את המטבעות הללו. פתאום אני נזכר שאני צריך לתת את המטבעות הללו לצדקה, נכון? זה חשוב. הרב'ה אומר תמיד לעשות 'שווה ערך', אתה יכול לשמור את הדולר אבל תן. בכל אופן, הדבר הזה היה בשבילי כמו סוג של קמע. אני בלגניסט בטבע שלי, לצערי הרב, ועובד על זה, משתדל. ועם כל הבלגן שהיה לי, זה עבר איתי בכל מגירות החדר ותמיד אהבתי להוציא את הדבר הזה  ולנשק אותו. הרגשתי שהסבא הנחמד הזה מלמד אותי באיזשהו אופן. היה כתוב שם גם 'שליט"א' וכל מיני ראשי תיבות, ולא הבנתי בזה שום דבר, אבל בכל פעם שראיתי את התמונה זה מאוד מאוד שימח אותי וכעבור כמה וכמה שנים בהמשך, פתאום ראיתי בעצם שזה הרבי. זאת אומרת, הרבי מלובביץ אצלי על הכרטיס הזה".

אתה רואה בזה באמת סמל, סימן או רמז לתשובה, כולל העניין של אמא והעישון?
"אני בן אדם מאוד אמוני, מאוד רגשי, ואני מאוד מאוד מאמין בהשגחה פרטית, בעל טבעי, בדברים שמנחים אותנו, בצדיקים. אני חושב שכל אחד מאיתנו טבוע בתוכו איזשהו מקום שהוא למעלה מהטעם ומהדעת, כמו שזה מוגדר בהרבה שיחות של הרבי. המקום האמוני הזה שהוא לא עושה חשבונות, שהוא לא שואל שאלות, הוא הולך, 'אשרי העם שככה לו'. זה שמר עליי, כן, זה שאמא שלי זכרונה לברכה לא עישנה בשבת בגלל שנדרה נדר כדי שאוולד בריא. אני מאמין שיש לזה איזשהו קשר. ויש גם את הדברים שהם באופן טבעי, באופן רציונלי יותר הולכים ובונים חומה".

להמשך הצפייה בתכנית המלאה – בחלון הווידיאו כאן למעלה.

התכנית "בכיוון אחר"  משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע

>> בתכנית הקודמת: דורון שפר על החיים החדשים שלו

>> זמני כניסת ויציאת השבת

>> לזמני כניסת החגים 2013