אין גבול להתרגשות שאחזה בי לקראת שובה של "הישרדות", פנינת הריאליטי שחשפה לעולם את משה, מלצר, חולון. לכבוד האירוע שמתי לי פודרה, צבעתי ריסים והתעלמתי מהעובדה שאת הצלקות שהותירה בי העונה הראשונה אפילו נעמה, קוסמטיקאית, כרמיאל, לא תצליח להעלים. אם חשבתם להזמין אותי לדרינק במוצ"ש, חבל לכם על העצבים. החל מתשע בערב אני מחוברת באינפוזיה ל"הישרדות". לא אפצח בנאום כוזב על העניין האינטלקטואלי שלי בתהליכים הפסיכולוגיים והחברתיים שעוברים על המתמודדים, כי מה שבאמת ממלא אותי חדווה הוא הבהייה בחבורת השרירנים והפקאצות מוציאים אחד לשני את הנשמה, משווים גדלים (מטאפורית, כמובן) והולכים מכות על חתיכת אננס. מי יכול להתחרות בזה?
"הישרדות" עשתה את הבלתי ייאמן ושינתה את תפיסת עולמי הפרימיטיבית: אם פעם חשבתי שאני שברירית ובכיינית מכדי לשרוד על אי בודד, הגיעו מרינה ונעמה הפדלאות והוכיחו שזוג שדיים מפוארים בחסות ד"ר דב קליין יכולים לסדר לכל אחת כרטיס כניסה לגמר. ולמרות זאת, אין שום סיכוי, ולו הקלוש ביותר, שתראו אותי או את אחד מחבריי בעונות הבאות של "הישרדות". למה? כי אנחנו דוסים.
"הישרדות" היא ריאליטי של חילונים בלבד. בניגוד לתוכניות אחרות, בהן הבליחו מפעם לפעם כיפה או חצאית ("האח הגדול", "כוכב נולד", "סוף הדרך"), ב"הישרדות" הקונספט עצמו סותר את הדת. התורה מצווה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", מה שאומר שלדתיים אסור להביא את עצמם במודע למצב של סכנה והישרדות. אבל גם אם נתגבר על המכשול הזה בתירוץ שההפקה מפטמת ומרפדת את המתמודדים, וההישרדות היא בסך הכל אחיזת עיניים, עדיין לא תצליחו למצוא שום תירוץ מתקבל על הדעת לחילול השילוש הקדוש בחייו של אדם דתי:
1. צניעות (או: חוטיני זה לא באמת בגד)
הגעתם לאי בודד? תתכוננו להשיל מעליכם את הבגדים. המצלמות מתמקדות בעיקר בישבנים המעכסים ופטמות הזקורות שלכן, ומלוות אתכם גם במצבים האינטימיים ביותר. בלילה כולם ישנים יחד, מעורבבים ומחממים זה את זה. אם אתם רוצים לשרוד אתם חייבים להיות חלק מהחבורה, אבל אם אתם דתיים, מדובר בחורבן גמור של תפיסת עולמכם. עד כדי כך, שאפילו ה"לייטים" מביניכם, אלה שמחפפים במצוות פה ושם, היו נסוגים לאחור במבוכה.
2. כשרות (או: אבותינו ידעו לעשות דיאטה)
3. שבת (או: אולי תנוחו כבר?)
כשאתם מנסים לשרוד, אין לכם פריבילגיה לעשות הפסקה ולנוח, אפילו לא בשישי ושבת. אז לכאורה יש קידוש בערב שבת, אבל אף אחד בשבט לא באמת זוכר את הטקסט ואחרי שלוגמים מהיין, המשחק נמשך כרגיל עם משימות חדשות ועבודת כפיים. וזה עוד לפני שדיברנו על בעיות נוספות, כמו האיסור לבשל או לדוג דגים בשבת, אי קיומו של בית כנסת וחוויית העינוי (רעב, שינה על הקרקע, חוסר שינה) שמנוגדת בבסיסה למצוות "עונג שבת".
ערוץ 10 יכול להמשיך לטעון שבעונה הקודמת המתמודדים דווקא "התקרבו לדת" במהלך הצילומים ושהנה, אחד המתמודדים אפילו הניח תפילין (בתחתונים!) מדי יום. אבל הטענה הזו רק ממחישה עד כמה "הישרדות" מנותקת מהדת. היהדות, תפנימו, היא לא מחווה כזו או אחרת כדי לשמח את הקב"ה (או את עצמך) אלא אורח חיים תובעני ומחייב שלא מאפשר הקלות בשתיית קוקטייל מיצי קיבה. כן, גם אם זה מה שיקנה לכם את הזכות להיתקע עוד שלושה ימים על אי המתים.
כן, הייתי שמחה להשתתף ב"הישרדות" ולצ'פר את עצמי בחוויה בלתי נשכחת, משימות מגניבות ושחרור טוטאלי משעבוד העולם המודרני. אבל אם ההרפתקה הזאת דורשת ממני לקפץ בביקיני זעיר, לנשנש חלזונות ולחלל את קדושת השבת, זה לא סתם שינוי זמני באורח החיים אלא ויתור של ממש על הזהות והעצמיות שלי. קשה לי להעלות על הדעת חוויה חומרית נשגבת כל כך שאסכים להקריב למענה את הערכים והאמונה שלי.
טוב נו, אני תמיד יכולה לנחם את עצמי שחלק גדול מהפאן ב"הישרדות" היא הצפייה מדושנת העונג מהכורסה החמימה שבסלון. עבורי, החוויה המציצנית הינה כפולה ומכופלת: לא רק לדרמה המתרחשת על המסך אלא גם לאורח חיים חילוני הארד-קור, שכולל התערטלות נינוחה, אכילת טריפה, מגע חופשי בין נשים לגברים וואקום מטריד בכל הנוגע למצוות ומנהגים דתיים. זה צהוב, זה מעניין וזה נותן לי פרספקטיבה לחיים, אבל בסופו של דבר החוויה החילונית הנחשפת על המסך מושכת בעיניי בדיוק כמו לחיות 52 יום על אי בודד: בפנטזיה זה עשוי להיות מסעיר. במציאות? לא תודה.