בימי צעירותו היה מאיר אנשיל רוטשילד לא כזה עשיר. למעשה, הוא היה משמשו של הרב צבי הירש הלוי, אב בית דין של הקהילה היהודית בטשארטקוב, פולין. לרב צבי הייתה בת שעמדה להינשא, ולקראת חתונתה הוא חסך במשך שנים רבות סכום כסף משמעותי לצורך הנדוניה. הוא החביא את הכסף בביתו וכמעט שלא פתח את התיבה בה הוטמן הכסף, למעט בבדיקת החמץ, מדי חודש ניסן.
בשלב מסוים התחתן מאיר אנשיל רוטשילד, ועזב את תפקידו כמשמשו של הרב. הוא רכש חנות בעיר אחרת, הפך לסוחר וזכה להצלחה. באותה שנה פתח הרב צבי את תיבת החיסכון, כמנהגו מדי שנה בבדיקת החמץ בערב פסח, ולתדהמתו גילה כי היא ריקה. הוא נבהל מאוד, סיפר לבני ביתו, וכולם הביעו את חשדם כי מאיר אנשיל הוא הוא זה שגנב את הכסף הרב. הייתה להם גם הוכחה: הוא הרי פתח עסק חדש, ומספרים שהוא הולך ועושה חיל. הרב כמובן השתיק אותם ואמר שהם חושדים בכשרים. הוא הרי מכיר את מאיר אנשיל, ומדובר באדם ישר ונאמן. אז איך אפשר פתאום להאשים אותו בגניבה חמורה כל כך?
הדברים לא הרגיעו את בני המשפחה. הם לחצו על הרב שיברר את העניין לעומק, ואף אילצו אותו לנסוע אל השמש לשעבר. בסופו של דבר נסע לשם הרב בעל כורחו. מאיר אנשיל קיבל את הרב במאור פנים, אירח אותו בלבביות, ואחרי שסעדו ישבו לשוחח. סיפר הרב על מקרה הגניבה, ורמז שיש החושדים בו, באנשיל. השמש לשעבר לא התבלבל והודה מיד בגניבה. "אין לי עכשיו את כל הכסף", אמר לרב, "אבל עכשיו אתן לך חלק, ואת השאר אחזיר תוך זמן קצוב". הרב שמח מאוד על כך שכספו שב אליו ועל כך שלא חשד בכשרים, וחזר לביתו עם חלק מהסכום. מאז החל לקבל בדואר מדי תקופה חלקים נוספים מהסכום הגדול שנגנב.
במקום אחר בעיר החל אדם נכרי לשתות מדי ערב בבית מרזח, ובזבז לא מעט כסף על האלכוהול. למוזג בבית המרזח זה נראה מוזר, והוא חשד כי נפל לידיו של אותו אדם סכום כסף גנוב. הוא התייעץ עם אחד מראשי העיר כיצד לנהוג. אמר לו אותו בכיר "בפעם הבאה שאותו איש יבוא אליך תשקה אותו לשכרה, וכך תוציא ממנו וידוי מהיכן השיג את כל הכסף".
כך עשה המוזג, עד שאותו שיכור שהכניס יין, הוציא סוד וסיפר שאשתו עבדה בביתו של הרב מעט לפני חג הפסח ומצאה את המקום בו הטמין את כל חסכונות המשפחה. עוד סיפר למוזג שהם לקחו רק חלק מהכסף, ואת השאר טמנו בחצר ביתם. המוזג קרא לעדים, ששמעו מהשיכור עצמו את הדברים ועירב את המשטרה. בסופו של דבר גילו את שאר הכסף בחצר ביתו, כפי שסיפר, ומשנפתרה התעלומה קראו לרב שיתייצב מיד אצל אותו בכיר. בישר לו אותו בכיר על גילוי כספו, סיפר כיצד נחשפה הפרשה, והעניק לו את כספו, למעט מטבעות הזהב הבודדים שבעלה של הגנבת בזבז בבית המרזח.
הרב שמח מאוד, אולם לא הבין דבר אחד: מדוע שמשו לשעבר, מאיר אנשיל רוטשילד, הודה בפניו על הגניבה ואף החזיר את כספו במלואו? מיד נסע לרוטשילד וסיפר לו את אשר אירע. מאיר אישר כי הודה בגניבה שכלל לא ביצע. "ראיתי אותך שרוי בצער גדול כל כך", סיפר, "ולא רציתי שתחזור לביתך במפח נפש ללא סכום הכסף. לכן הודיתי בכל, נתתי לך את כל הכסף המזומן שהיה ברשותי, ולאחר מכן שלחתי חלקים נוספים מה'גניבה' לאחר שמכרתי רכוש רב ומשכנתי חפצים אחרים".
מיד כששמע זאת הרב צבי הירש הלוי פייס אותו מכל לבו, החזיר לו את כל כספו, בירך אותו שבעבור החסד הזה יצליח בלי די בעסקיו, ואף איחל כי העושר יהיה בביתו לדורי דורות. משם, כך מספרים, החלה שושלת העושר במשפחת רוטשילד.
מה עושים ביהדות כדי לכפר על עוונות? והאם יש משהו שאין לו בכלל כפרה?
עוד סיפור לשבת: מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שחש שהוא טוב מאחרים ומותר לו להתנשא