אמנם עיקר המאבק הנוכחי סביב פתיחת סופרמרקטים בשבת לא קשור לדתיים, למרבה המזל ואולי למגינת לבם של שוחרי מלחמת האחים הזו, אבל אולי זו הנקודה שבה יש לעצור, ולשאול את עצמנו: ראבאק, לאן הגענו?
כמו ששלי יחימוביץ' זועקת שנים, באמת הגיע הזמן ליום מנוחה אחד בשבוע. לא יכול להיות שבעלי התאגידים הגדולים, מפעילי AM:PM וחנות הטריפות "טיב טעם", יורו לעובדים הפשוטים לעבוד בשבת, יגררו את השוק כולו לעבודה מסביב לשעון, ויאלצו את בעלי המכולות הקטנות לבחור בין שתי ברירות לא נחמדות במיוחד: להפסיד כסף – או לעבוד בשבת.
נכון שחלק גדול מתושבי תל אביב רוצים לצאת, לקנות ולבלות ביום השבת, אבל עליהם לזכור שיש גם עובדים שרוצים לנוח ולבלות עם המשפחה (ואני מתאפק שלא לכתוב: וגם ללמוד תורה וללכת לבית הכנסת) ביום השבת. המצב הזה יצר שני מעמדות: העובדים והקונים, העבדים והאדונים.
אולי תעזבו את החרדים בשקט?
קראתי את התגובות ב-mako לכתבה הזו, ולא יאומן כמה חיצים מופנים לחרדים, למרות שמי שעומד מאחורי העתירה לבית המשפט הם בעלי מכולות קטנות מתל אביב. יש מי שמוצא את האשמה בחרדים גם כשהם לא מעורבים בכך כלל, אבל אולי דווקא זו ההזדמנות לומר: המאבק על צביונה של השבת הוא לאו-דווקא דתי. הוא חברתי, מוסרי ואנושי. מול כל אדם שיוצא לקניות כי הוא רוצה ליהנות, ניצב עובד שיוצא לעבודה בעצב ובלית ברירה כי הוא רוצה להתפרנס. מול כל הנאה ניצבת עוגמת נפש.
אז לפני שאנחנו מאשימים את החרדים גם במזג האוויר ובאטום האיראני, בואו נתבונן במראה וננסה להבין, במלוא הכנות, האם חלקנו לא מכרנו את נשמתנו לשטן השופינג והקניות, שלא מאפשר לנו לנוח אפילו יום אחד בשבוע.
מבחוץ נראה שקשה להתנתק מהטלוויזיה, הטאבלט והרכב, אבל כמו שכולם אוהבים לצאת לחופשות, תדמיינו לכם חופשה שבועית כזו, שבה אתם נמצאים בעיקר עם עצמכם והמשפחה – ללא הפרעות חיצוניות שקשורות לשגרה המעייפת - ותבינו למה "כולם אוהבים את השבת". וכן, גם חלק גדול מבעלי הסופרמרקטים ועובדיהם אוהבים את השבת. צריכים לתת גם להם לנשום.
>> האם דתיים יכולים להתארח במלון בשבת?