מדי תכנית אנו עוסקים בסיפורים אנושיים מעניינים, אבל הפעם נדמה שלפנינו סיפור מרתק במיוחד. אריאלה וקובי סביר, הורים לשמונה, סבים לשבעה נכדים, בנו לאורך השנים אימפרייה של שירים, קלטות, הופעות, וספרים, ותוך כדי ניהלו ומנהלים משפחה למופת.
אריאלה נולדה עם מחלת עיניים שהתגלתה בגיל שמונה, וכשהייתה נערה איבדה את מאור עיניה. למרות זאת, היא לחמה כדי להשתלב בחברה כמו כולם, והיתה לחיילת העיוורת הראשונה בצה"ל. בגיל 20 היא וקובי הכירו. הם התחתנו זמן קצר לאחר מכן, ומאז חייהם הפכו משותפים לחלוטין.
מעבר לכך ששניהם הביאו לעולם שמונה ילדים - השישי שבהם, חגי, התגלה כאוטיסט - קובי עזב את עיסוקיו ונרתם לתפעול הקריירה המסועפת של אריאלה. על הדרך הם עברו שינוי רוחני, חזרו ליהדות, ושינו את אורח החיים שלהם באופן משמעותי.
נחזור שבועיים אחורה. כשהצעתי לכם להתראיין, ביקשתם זמן למחשבה, ולאחר מכן אמרת לי שהסכמת דווקא בגלל שזה ראיון זוגי. למה בעצם?
קובי: "זה קו מוביל לכל החיים המשותפים שלנו. כל מה שאפשר לעשות ביחד - אנחנו משתדלים לעשות ביחד. גם משום אילוצים אובייקטיביים, וגם בגלל שבחרנו את זה כדרך חיים. כל היצירה של אריאלה, אני מלווה אותה בזה. היא היוצרת ואני המייצר, ולכן השילוב הזה מבחינתנו מוצלח. היינו די שבעים מראיונות רגילים, חשבנו שהפעם יהיה נכון לתת דגש דווקא לחלק המיוחד הזה בזוגיות שלנו. זה היה בעצם השיקול שהכריע להיענות לבקשתך. גם אריאלה חשבה דברים דומים".
אריאלה: "בשבילי ביחד זו זכות. יש אנשים שאין להם את הזכות והאופציה הזו. הכי קל לעשות לבד, ויש אנשים שמעדיפים לבד מכל מני סיבות. אני מעדיפה ביחד. אנחנו נהנים מזה".
"חוויתי כשלונות, אבל היה לי בית אוהב"
ואף אחד לא ידע מה הבעיה?
"אף אחד לא ידע. האמנתי, הרגשתי, שאני פשוט לא מוצלחת. שם המשפחה שלי היה 'מצליח', וזה היה כר טוב כדי שכל הילדים יצחקו וילגלגו על כך שאני לא מוצלחת. אז בעצם, הילדות שלי היתה שרשרת של ניסיונות למצוא את המקום שלי. היה לנו בית קטן עם המון אהבה. אמא שלי היתה אישה של בית, שהלוואי שהייתי מגיעה לפסיק ממה שהיא, כאשת בית, עשתה. יכולתי לראות כלי הזכוכית המבריקים של פסח גם בלי לראות. הכל היה מסודר ומתוקתק. אבא שלי היה איש אדמה שתמיד שר. אלה היו הטרקטור, האווזים, הפעיות של הכבשים בחוץ, הריח של הרפת. היום אני זוכרת בעיקר את הדברים הטובים. אז חוויתי כשלונות, אבל היה לי בית אוהב, וזה לא דבר מובן מאליו בכלל".
אני יודע שהוריך מאוד דאגו, עם מי תתחתני וכו'.
"גם היום הם דואגים מאוד (צוחקת). גם היום אמא שלי צריכה לשמוע שהכל בסדר, ומה קורה עם כל אחד מהילדים".
לסביבה לא תמיד נראה טריוויאלי שבחור צעיר, בריא, יתחתן עם אישה עיוורת. אני מבין שהיית שלם עם זה לגמרי, אבל איך התמודדת עם הדיבורים, עם המבטים?
"אז ברוך השם, באמת היתה סיעתא דשמיא נהדרת. לקח תקופה שהכרנו אחד את השני, והבנו שהחיבור באמת משמים. בפגישה הראשונה ההורים שלי מאוד התלהבו מאריאלה, כמובן כשברקע היתה הידיעה שמדובר על אישה עיוורת. אבא שלי אמר לי רק דבר אחד: 'תשמע, עד עכשיו היית נער שובב, השתובבת. פה אתה צריך להבין: זה או חתונה ומייד - או שאתה לא ממשיך את הקשר הזה'. מאוד כיבדתי את מה שאבא שלי אמר. היתה לו, זכרונו לברכה, חכמת חיים מיוחדת במינה. גם נגע ללבי שהוא מרגיש את הצד של אריאלה".
בהמשך מספרת על אריאלה שההתחזקות הדתית של קובי, לאחר שנים, התקבלה אצלה באופן קשה. "אני לא אוהבת כל כך שינויים. זה קשה, צריך להתרגל", היא אומרת. "גם היה לי טוב, אז למה לשנות? אבל כשחיים ביחד, צריכים לקחת בחשבון שיש דברים שאמורים להפתיע. בא בן הזוג שלי עם איזשהו צורך, ולא הבנתי איך לאכול את זה".
אז בהתחלה היה רצון לרצות אותו?
"לא ריציתי. התנגדתי בגלוי ולא הסתרתי את זה, נלחמתי בו, שאלתי את השאלות שלי, ובאמת הרגשתי שאני לא רוצה תשובה של 'ככה'. כי 'ככה' זו לא תשובה. אז היו דמעות והיו דווקאות, אבל היתה אהבה. וזה מה שמחבר. והיתה השגחה פרטית".
מעוניינים לשמוע כיצד חזרו בני הזוג בתשובה, כיצד התמודדו עם הגילוי שיש להם בן אוטיסט, ועל הקריירה הענפה של אריאלה? צפו בתכנית המלאה, בראש העמוד.
התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע. בתכנית הבאה יתארח עמיר בניון.
>> בתכנית הקודמת: "פתאום אמי גילתה לי שאני יהודי"