השבוע בתכנית "בכיוון אחר" בערוץ הידברות (97 בהוט ויס) מתארח צמד "המדרגות" – אילן דמרי והוד דיין. האחד צעיר תל אביב, השני איש משפחה מצפת. האחד בן של פייטן, והשני אחיו של מתופף משינה. שניהם עברו תהליך של דרך וחיפוש, ושניהם מצאו את עצמם בסופו של דבר בחיקה של היהדות. הם נחשבים ליוצרי הז'אנר של הרוק היהודי האולטמטיבי, והיו אלה שהצליחו להפוך את המוזיקה היהודית מתופעה נישתית למיינסטרים של ממש. אברי גלעד אמר עליהם שהשירים שלהם הם כמו חץ טבול בדבש. הם עבדו עם אומנים מהשורה הראשונה, אבל תמיד נשארו צנועים, עם שירה לא מתיימרת, שמצליחה לפצח גם את הקשוח שבלבבות.
מה זה מדרגות?
הוד: "בתהליך התשובה שלנו ראינו לנכון להדגיש את עניין ההדרגתיות, המתינות. זו הייתה נקודה מאוד עיקרית בתשובה שלנו, אז חשבנו שזה מתאים".
הוד, אתה ממשפחה מוזיקאלית, איך המשפחה שלך הגיבה לתהליך השינוי, ההתחזקות?
"איך היא הגיבה בטווח הקצר או בטווח הארוך?"
"בטווח הקצר, הם לא כל כך הבינו מה נפל עליהם. בטווח הארוך, רוב המשפחה שלי כבר דתית. למעט אח שלי, הוא עדיין לא".
עדיין לא.
"אני אומר 'עדיין לא', לא רוצה להסתכסך איתו".
אבל איך זה קרה באמת?
"האמת, אני לא יכול לענות בשמם, מה קרה להם. יש את הנקודה הראשונית, שזה רתיעה ופחד, וזה לא מגיע לשלב שאתה מברר את העניין עצמו. אתה רק אומר שזה שינוי בחיים, כאילו. אבל אחרי שהם רואים שאולי יש שייכות לזה, שלא נוצר ריחוק בינינו – זה אחרת. אפרופו העניין של המדרגות".
איך שומרים על קרבה? בעל תשובה רואה הרבה אורות ולפעמים שוכח את הצד המשפחתי.
"יש את התובנה החשיבתית שאני לא רוצה להתרחק - לבנות מערכת שבה אתה מנהל אורח חיים שונה מזה שהסביבה שלך, וביחד עם זה להיות קרוב גם לסביבה שלך, זה תהליך. והתהליך הזה הוא כמו דילוגים ממצב שאני יוצר, עוסק בתיחום של המשפחה שלי ולא נמצא בקירבה כל כך אבל בלב יש את ההבנה שזה מה שצריך להיות. ובזמן שאתה עושה את התיחום, אתה עדיין עושה דילוגים לכיוון הקירבה. ברגע שהמשפחה כולה מתוחמת ואתה רואה שהילדים מבינים את החיים שלהם ולא צריכים עד כדי כך שמירה מהיחשפות לאורח חיים אחר, אז יש יותר אפשרות להיות בקירבה, אבל זה דורש הרבה מחשבה באמת".
אבל איך זה באמת קרה לך? נגנת עם ירמי קפלן, בני בסן ואדם, ליווית מוזיקלית את ירמי קפלן, היית אושייה תל אביב שורשית. מה בדיוק נדלק לך שם?
"הדמות הכי עיקרית שעזרה לי לברר את העניין הזה היתה ימימה אביטל עליה השלום. היא כאילו סימנה את הקווים. אבל אתה צריך למצוא את הכלים שלך לבד".
אבל מה התעורר בך בכלל שהלכת אליה, שהלכת ללמוד את זה?
"האמת היא שכל החיים הרגשתי ריקנות מסויימת באורח החיים, והאמת שאחד הדברים הכי רחוקים שחשבתי עליהם זה היהדות דווקא. אבל חיפוש היה, כשפגשתי אותה, אז ראיתי קודם כל חוכמה, תבונה, חכמת חיים. מעבר לדברים שהיא דיברה, הבנתי שהבן אדם שבה הוא בן אדם מיוחד. אז אחרי שלמדתי קצת, כאילו, דברים בסיסיים מאוד, בשלבים ההתחלתיים, התעניינתי במה מביא אותה להיות כמו שהיא".
טוב, אנחנו עוד נמשיך את הסיפור שלך. אילן, אתה בא מבית דתי.
אילן: "נכון".
היית אחד הילדים בבית הכנסת התוניסאי שבו אביך כיהן כגבאי, פייטן וגם התוקע בשופר. אבל יצאת משם אחרי הצבא.
"לפני הצבא, לפני שהתגייסתי".
אז לפני הצבא אתה מוריד את הכיפה, אחרי זה גם הולך ללמוד אופנה וכל מיני דברים ש"האוזן לא שמעתן". מה הייתה אז מערכת היחסים שלך עם אלוקים?
אילן: "וואו, שאלה-שאלה".
הוא היה קיים בכלל בחיים שלך או שזה היה זכרון ילדות כזה מעומעם?
אילן: "כן, אני גדלתי בתוך בית הכנסת ובתוך הבית הדתי, אבל אתה מקבל את זה כמשהו שהוא מובן מאליו. ובאיזה שהוא שלב אתה מרגיש שאין לך עומק בתוך הדבר הזה ואתה נהיה סוג של רובוט כזה".
למה עומק? אם היום היית מחזיר את עצמך אחורה במנהרת זמן ומחליף את אבא שלך, מה הדברים שכן היית משנה שם?
אילן: "אני חושב שכל הנושא הזה של דת ואלוקות, כשאני גדלתי - קיבלתי אותו יותר במובן של שכר ועונש, חטא ועונשו. יש סוג של דיאלוג שאם אתה עושה טוב – אתה מקבל טוב, ואם אתה עושה רע - אתה מקבל רע. באיזה שלב קשה לך לשאת את האחריות הזו, וזה מתחיל להיות מעיק ומפחיד. זה לא כל כך התאים לי, כי גם ראיתי סצנות אחרות. אתה לפני צבא, פוגש חברים, חלקם מנגנים, עושים מוזיקה, ואתה גם רוצה להיות שם".
ואז בכלל לא היתה מוזיקה יהודית, כמו שאנחנו מכירים אותה היום.
"נכון. חשבתי שאפשר לעשות את הדברים האלה רק אם תסגור את הדלת של היהדות, ותעבור לעולם אחר. לצערי הרב, לא הבנתי שדווקא ביהדות אתה יכול למצוא את הרבדים האמנותיים האמיתיים והעמוקים".
לצפייה בתכנית המלאה, צפו בווידיאו כאן למעלה.
התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע.