עדות לכך ניתן למצוא בחיבור מתקופת הגאונים המתאר את החילוקים שבין אנשי מזרח (אנשי בבל) לבין בני ארץ ישראל: "עושין שמחת תורה בכל שנה ושנה בחג הסוכות. ובכל מדינה ומדינה, ובכל עיר ועיר, קורין בפרשה אחת. ובני ארץ ישראל אין עושין שמחת תורה אלא לשלוש שנים ומחצה, וביום שישלימו הפרשה שקורין בפלך זה אין קורין בזה". אם כן, ציונו של יום זה כחג, נקבע בתקופת הגאונים, כאשר התקבלה השיטה המחזורית שלהם, הקובעת כי יש לסיים את קריאת התורה אחת לשנה, על פני שיטה אחרת שהייתה נהוגה בעבר והיא סיום מחזור קריאת התורה אחת ל-3 שנים.
כאמור, ביום זה מסיימים ומתחילים מחדש את קריאת התורה שנערכת בכל אחת משבתות השנה. בחו"ל כ"ב-כ"ג תשרי הם שמיני עצרת ורק היום השני, כ"ג, הוא גם שמחת תורה, ובארץ ישראל שמחת תורה נחגג ביום כ"ב בתשרי, יום שמיני עצרת.
בשמחת תורה נהוג להוציא את כל ספרי התורה מן ההיכל ולצאת איתם במחולות. בקריאת התורה קוראים בפרשת "וזאת הברכה" המסיימת את ספר דברים, ומתחילים מיד בקריאת פרשת "בראשית", הפותחת את התורה.
כמו חתן וכלה
אם נרד לרובד הסוד נבין כי קיים קשר ומכנה משותף בין סוכות וחג השבועות. חג הפסח וחג השבועות, שניים משלושת הרגלים, עשויים למעשה כמקשה אחת, משום חיבורם על ידי ספירת העומר הנמשכת שבעה שבועות. בכל שבוע עוברים בספירה אחרת, והם היוו הכנה לקראת היום החמישים, יום מתן תורה. לעומת זאת, חג הסוכות, אף הוא מהווה הכנה נמרצת וביתר שאת לקראת יום שמחת תורה אך שונה ממנו. קרי, ימי חג שבועות הינם הכנה לקבלה. ההכנה לשמחת תורה, מבטאת את כוחה של האמונה. ההכנות הנעשות בחג השבועות מקבילות לחג הסוכות. כל שבוע מקביל ליום שכן בסוכות איננו מקבלים את התורה שקיבלנו בשבועות, אלא שמחים לקראתה מתוך הכרת הטוב הצפון בה בבחינת "האור שבה מחזיר למוטב", מה שמאפשר לכל נפש לשמוח בשמחת התורה מתוך הכרת השמחה.
שיאו של החג מגיע בשמיני עצרת שבו האדם מציין את תיקון נשמתו ובכך השלים את הכלי הפנימי שלו לקבלת אור של שפע וחסדים מהבורא יתברך.
כעת, לאחר שהשלמנו את החיבור בין הכלי לנשמה ובין עולמות עליונים לתחתונים, מגיע שלב החיבור בין ישראל לבורא. ידוע בקבלה כי היחס בין ישראל לאלוקיו משול לקשר שבין חתן (הבורא) ולכלה (ישראל) וכשם שהכלה סובבת את החתן שבע פעמים במעמד החופה, כך אנחנו ביום שמחת תורה מקיפים שבע הקפות עם ספרי התורה בידינו. למה שבע? על פי הקבלה עולם הטבע מבוסס על מערכות של שבע: בזמן - יש שבעה ימים בשבוע, במרחב - נקודת המרכז יכולה להתפשט לשישה כיוונים מנוגדים: ארבע רוחות העולם, למעלה ולמטה, כשנקודת המרכז עצמה היא הגרעין שסביבו הכל סובב. המילה שבע שורשה "שָׂבֵעַ" - גדוש, המורה על עולם המבטא מיצוי שלם של כלל האפשרויות. מכאן נבין שכל מה שמעבר לשבע, מייצג משמעות על טבעית החורגת מגבולות הגשמיות.
אם חג שמחת תורה הוא הזמן שבו אנו יכולים למשוך אור לתוך הכלי שבנינו לשנה חדשה וטובה מקודמתה. לאחר ההקפות מתחילים מחדש, מ"בראשית", ולכן אומר הזוהר כי ניתן לשנות את הגורל עד לאחר קריאת התורה בשמחת תורה, מפני שבזמן שהתחלנו את פרשת "בראשית" ציינו למעשה את תחילתה של השנה החדשה.
הזיווג שבין ישראל לבורא מגיע לשיאו ולהשלמתו בכלל מערכת הספירות בקוראנו "שמע ישראל" ובזה מתחיל שלב חדש, שהחל בראש השנה, של התחדשות נפש האדם.
יום שמחת תורה מגלה את היחס לדת ולאלוקות לאו דווקא במובן הדתי-רוחני, אלא בהשקפת עולם יהודית ייחודית לחיים מתוך הכרת תודה על שקיבלנו את ספר ההדרכה המשפיע ביותר על כלל האנושות. תורת ישראל יצקה את היסודות המוסריים, החוקיים ואת רעיונות השלום, הצדק, הצדקה והאחריות החברתית שאפשרו לעם ישראל להקים אומה נאמנה לאידיאלים רוחניים. עכשיו לכו לשמוח.
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה במרכז "חכמה"