התאונה שבה נהרג ארי נשר, בנו של במאי הסרטים הנודע אבי נשר וחברו נפצע, הפכה הפעם את הבטן לא רק לתושבים במדינת ישראל, אלא גם לקובעי המדיניות. כן, אתם צודקים. עוד עשרות נפגעו השנה מתאונות שבהן היו מעורבים אופניים חשמליים. אבל מה לעשות? מדינת ישראל חייבת מדי פעם את מבחן בוזגלו, ולפיו רק כאשר נפגע אדם שמביא להד תקשורתי ולהתעוררות של כלי המדיה מתחילים לחשוב על פתרונות. כמה עצוב וטרגי עבור משפחת נשר שבנה היה צריך לשלם בדמו על מנת שמדינה שלמה תתעורר סוף סוף. כאילו שכולנו לא הבחנו בכותרות מהדורת החדשות מדי יום, כאילו שכולנו רק עצמנו עיניים למראה המספרים.
בשנים האחרונות חל זינוק של לא פחות מאלף אחוז במספרים הנפגעים (פצועים והרוגים) מכלי תחבורה ממונעים כמו קורקינטים ואופניים חשמליים. בני הנוער התלהבו וזינקו על המציאה, הערים התמלאו בכלי הרכב הקטנים שהגיחו מכל רחוב ומכל פנייה וכבשו את המדינה בסערה, אבל נדמה שאיש לא חשש מהסכנה העצומה האורבת מתופעה זו. האופניים החשמליים הם אכן מהירים וזריזים, נוחים ונגישים ובהחלט מהווים פתרון תחבורתי ראוי לסביבה אורבנית צפופה ובעלת עומס בכבישים, ואולם לצד ההתלהבות חייבת להיות בקרה מוקפדת. לא ייתכן שבשנת 2018 ירכבו ברחבי ישראל עשרות אלפי בני נוער על כלי רצחני ברחובות הערים מבלי לדעת חוק אחד שקשור לנהיגה או לתחבורה. אז בואו נתחיל מהתחלה.
אופניים חשמליים - מתי זה התחיל?
במדינות שונות ברחבי העולם האופניים החשמליים הפכו לטרנד תחבורתי דווקא בזכות העובדה שהם לא מצריכים רישיון או כל היתר אחר לנהיגה. בעיקרון כל נער כבן 16 יכול לרכוש לעצמו אופניים כאלו ולהתחיל לרכוב ברחובות. בשנת 2014 קבע שר התחבורה, ישראל כץ, כי גם בישראל ניתן יהיה לרכוב על אופניים חשמליים ברחבי רחובות הערים. על פי החוק שנקבע אז, על האופניים החשמליים לעמוד בתקנים ובתנאים לשם הבטיחות. בין התנאים המשמעותיים ניתן להזכיר את העובדות החשובות הבאות: שמהירותם לא תעלה על 25 קמ"ש, שהספק המנוע הוא עד 250 ואט ושהפעלת המנוע תותר רק על ידי דיווש.
אופניים בעלי מנוע עזר חשמלי
על מנת שתהיה הגדרה מובהקת, הוגדרו האופניים החשמליים על פי חוק "אופניים בעלי מנוע עזר", כלומר כבר משעת ההגדרה הראשונית היה ברור לכולם כי מדובר באופניים חריגים באופיים – מנוע עזר חשמלי שהופך אותם לכלי תחבורה זעיר ומהיר לכל דבר ועניין. ונדמה, שמרגע זה נפרצה הפרצה שבגללה הפכו האופניים החשמליים למסוכנים כל כך. ההגדרה המהודקת הזאת הביאה את סיווגם לשני קצוות: מצד אחד עדיין מדובר רק באופניים, עדיין לא ברכב מנועי כבד שחלים עליו כל חוקים התנועה המחמירים (גם לא דו גלגלי כמו אופנוע), ומאידך לא היה כל ספק, כי מנוע העזר יהפוך אותם לשונים, למהירים, למסוכנים. ובכל זאת, כללי התקינה הראשוניים לא הראו חשיבות משמעותית לסכנות הגלומות. החוקים הראשוניים בישראל נגעו בעיקר לגיל הרוכב: הותרה רכיבה על אופניים חשמליים מגיל 16 ומעלה. זאת למרות העובדה הידועה לכול, כי נער בן 16 טרם למד למבחן תאורתי כלשהו הקשור לדיני נהיגה בכלל (הבנה וידע בתמרורים, ברמזורים, במצבי סכנה ועוד).
עוד נקבע, כי על האופניים החשמליים תותר הרכיבה על שבילי אופניים מוגדרים או על הכביש (כאשר האופניים הללו אמורים יהיו להשתלב בתנועה בהתאם לחוקים). כבר מלכתחילה נאסרה הרכיבה על המדרכות. ושוב החוקים והתקנות ברורים בתאוריה, כאשר כבר מעת ניסוחם ניתן היה להבחין בפרצות ובבעיות אקוטיות שיתעוררו בבוא העת. ראשית, רכיבה על שבילי אופניים היא בהחלט הרכיבה הבטוחה והאופטימלית ביותר, שבילי האופניים הרי נסללו כבר במחשבה ראשונה להוות פתרון מצוין לרכיבה מעשית ובטוחה. שבילים אלו מוגדרים כנתיבי רכיבה המשמשים מסלול מיוחד אך ורק לרוכבי אופניים. כך, על פי הרעיון המקורי לא אמור להיות מפגש כלשהו בין האופניים החשמליים לבין הולכי רגל (הצועדים ממילא על המדרכות) או בינם לבין מכוניות (הנוסעות על גבי הכביש). ובכל זאת- כישראלים, עם יד על הלב - מתי ראיתם מסלולי אופניים נפרדים ומסודרים? מלבד מספר ערים בודדות בארץ לא הוחלט על הקצאת מקום מוסדר לשבילי אופניים. ואז מה קרה? נערים בני 16 נאלצו לבחור (לרוב בלא דעת כלל) בין שתי אלטרנטיבות רעות ומסוכנות עבורם: או לרכוב בין רכבים על כבישי הארץ- מבלי לדעת מאומה בחוקי התנועה או לרכוב על גבי המדרכות לצד הולכי רגל ולהוות סכנה ממשית ומוחשית עבורם. מה עדיף?
המאמר בחסות חברה לשירותי קידום אתרים seo-google - קידום אתרים במנועי חיפוש